/למי שחשוב באמת וכפיר כמובן
(גם: תודה על האימייל הכי יפה בעולם ובכלל על זה שאת קיימת)
-
זה בהחלט הדבר הכי עצוב ששמע בחיים שלו. וזה לא הקטע הזה עם כל
האור שההוא בטח מפספס, זה המשמעות הסמלית שמאחורי זה. נכון
שהוא לא האמין במשמעויות סמליות מאז שיעורי ספרות של כיתה י'
אבל בכל-זאת, משהו מתוך כל זה נגע לו, נגע לו איפשהו שם עמוק
בפנים. אותו הילד שצחק כל-כך הרבה והפגין כל-כך הרבה בטחון,
הסתכל עליו באותו הרגע שסיפר לו את כל המשפט הזה במין מבט
מתבכיין ומעורר רחמים בצורה מגעילה. מזל שאני חבר שלו לפחות,
הוא חשב פעם אחת. הרבה דברים הוא חשב אחרי השיחה הזאת. חלקם
ברורים מאליהם ואחרים התגלו לו כפלאי העולם הזה. והוא הסתכל
דרך החלון של החדר של אותו הילד חסר היכולת הזה, והחלון הראה
לילה מלא בכוכבים.
והוא הסתכל על הלילה ועל השמים שבחלון ובאותו הרגע קרצו אליו
טריליון כוכבים קטנטנים שאין ביכולתי לתאר במילים, או בכל
פורמט אחר לצורך העניין. והוא תפס את כל החמצן שכדור הארץ סיפק
באותה שנייה הישר לתוך הריאות שלו והעריך הכל כל-כך עד שכמעט
התפוצץ מבכי. והוא החליט להודות לאלוהים על כל אותם הדברים
הקטנים, למרות שלא היה בטוח אם הוא מאמין באלוהים, היה פשוט
חייב להודות למישהו. אז הוא לקח את אותו הילד הזה ביד והצביע
לכיוון למעלה, "שם, שם, תסתכל, תתאמץ". אז הוא הסתכל ובאמת
שהוא התאמץ, אבל כל מה שהצליח לראות היה שמים די עצובים
ושחורים. "לא?" הוא שאל אותו בטון של תקווה חסרת מעצורים,
"לא..." הוא השיב, מצטער על כך שאכזב. ואותו הילד שאכזב כל-כך
את עצמו ואת חבר שלו, שבאותם רגעים היה מלא ברוחניות ואהבת
העולם, הסתכל דרך העיניים שעליהם כל-כך כעס, הסתכל אל תוך
החדר, אל החבר שלו, ופתאום נזכר באותו לילה שעשו את
הסנדוויצ'ים עם החומוס, מלא חומוס, ובאותו הלילה עם היין ואותו
יום בטיול שנתי ובל"ג בעומר ובנסיעה לתל-אביב וכך הפליג לו עד
בערך היום הראשון בכיתה א' ואז גם הוא, אט אט, שאף לתוך הריאות
שלו שהיו די טובות כי אף פעם לא עישן, את מחצית כמות החמצן
שכדור הארץ סיפק באותו הרגע, כדי שיישאר גם לחבר שלו, הפנה את
מבטו לעבר התמונה של בוב מרלי שהייתה תלויה לו בחדר, ובוב מרלי
נראה שם כל-כך מאושר... ופתאום גם הוא התמלא בהערכה ענקית
ובלתי ניתנת לתפיסה לכל הדברים הקטנים האלו שאלוהים ברא ורצה
גם הוא להודות לאלוהים הזה שגם הוא לא מיודע-מה מאמין בו. מזל
שבדיוק התחיל סיינפלד בערוץ 3, אחרת שניהם היו מתחילים לבכות
כמו משוגעים.