עוד עשר דקות אני הולך למות, ככה אמרו הרופאים. הם אמרו שזה 20
דקות, אבל עד שהגעתי הבייתה והתחלתי לכתוב עבר קצת זמן ועכשיו
אני מוצא את עצמי פה כותב בעשר דקות האחרונות של החיים שלי.
אני מכיר הרבה אנשים שאם יספרו להם שיש להם כמה דקות לחיות הם
יכנסו לפניקה וינסו לעשות להספיק לעשות המון דברים שלא יצא להם
לעשו עד היום כמו קפיצת בנג'י, לזיין בפעם אחרונה או להגיד
לאנשים מה אתה באמת באמת חושב עליהם. אני שום דבר. אחרי שהרופא
בישר לי שיש לי עוד כמה דקות לחיות, לא שאלתי הרבה שאלות, גם
לא כלכך נלחצתי. לקחתי את הכרטיס מכבי שלי מהמזכירה ועזבתי את
המרפאה. לא רצתי הבייתה, הלכתי לאט לאט לתחנה. לא דחפתי בתור
לאוטובוס וגם נתתי לאיזה זקן לשבת במקום שלי.

וכשהגעתי הבייתה הכנתי תה עם נענע. שום דבר לא השתנה בהתנהגות
שלי, באותה מידה הרופא יכל לומר לי שאין לי כלום והייתי חוזר
בדיוק על אותם פעולות בדיוק באותו אופן. שלא תבינו לא נכון, זה
לא שאני לא אוהב לחיות, אני פשוט מעדיף להעביר את ה 10 דקות של
החיים שלי בדיוק כמו שהחיים שלי עברו עד עכשיו, זה נקרא לחיות.
אנשים שמשנים ברגע את ההתנהגות רק בגלל שיש להם זמן קצר עוד
לחיות הם בעצם מפסיקים לחיות מאותו הרגע .זה לא החיים שלהם, זה
החיים שלהם כפי שהם נראים  כמה דקות לפני שהם יודעים שהם מתים
וזה משנה להם פתאום את כל הפרספקטיבה. קראתי איפשהוא פעם על
איזה גנרל רוסי אחד שהנאצים תפסו אותו ונתנו לו משאלה אחרונה
לפני שהם תולים אותו, אז הוא ביקש להתקשר למפקדה שלו ולומר להם
שישקו לו את העציץ שהיה לו בחדר כי הוא כבר לא השקה אותו כמה
ימים. הנאצים הסתכלו עליו כאילו הוא נפל מהשמיים, אבל אני מבין
את הבחור הזה.

אז הנה, עכשיו נשאר לי עוד 5 דקות. הרפואה של היום זה מדהים,
הם יכולים לדעת בדיוק הלב שלך יפסיק לעבוד. עכשיו פתאום אני
מסתכל על התמונה שעל השידה ואני נזכר בחברה שלי לשעבר, גלית.
מצד אחד הייתי בכיף יכול לעשות לה עכשיו סצינות של בכי בטלפון
כשהייתי מספר לה שאני הולך למות, ואיך היא הייתה מרגישה חרא אם
זה שהיא זרקה אותי לפני שבוע. ומצד שני יכולתי ללכת אליה
הבייתה ולדפוק אותה בלי חשבון. כשאתה בא ואתה אומר למשהי, ועוד
בטח חברה שלך לשעבר, שיש לך עוד כמה דקות לחיות היא מתפשטת ולא
שואלת הרבה שאלות.

נשארו לי עוד 2 דקות. אני חושב שאני אתקשר לגלית עכשיו, לא כדי
לזיין אותה או משהו, זה לא שיש לי זמן. באמת שבא לי לדבר איתה
בלי קשר לזה שנשמתי נופחת בעוד 110 שניות, סתם לשאול אותה מה
קורה, מה שלום הורים שלה ואם בעל הבית כבר ירד ממנה עם הקטע
הזה של השכר דירה ואולי אפילו לספר לה את הבדיחה המצחיקה
שקראתי בעיתון. סתם שיחת חולין. אפילו אם הרופא היה אומר לי
שאין לי כלום או שאני חולה בשפעת וזה עובר עוד יום -יומיים
הייתי מתקשר לגלית ואחרי שהיא הייתה צוחקת מהבדיחה של העיתון
אני ישר הייתי זורק בקול חנוק דמעות, "גלית, אני אוהב אותך"
וישר מנתק.