בלכתו בחיים, כך באמצע הדרך,
בצד הרחוב אישה כורעת ברך.
כורעת או לא היא נפלה על פניה,
כנראה התעלפה לפחות כך נדמה אז.
וסביבה אנשים המולה, רעש רב.
צעקות של "חובש" נשמעו כבקרב.
בעוד הוא הולך נתגנבו לאוזניו
צעקת אנשים, קול עובר וקול שב.
"חובש" הם רוצים, בשביל זה אני כאן.
גם חובש כיפה גם חובש ספסל.
לשם כך הוא למד שנים כה רבות,
לעזור לנזקק, ואהבה להרבות.
ניגש לאישה, והביט בפניה,
חיוורת הייתה ונבהל למראה.
לאחר שהרגיע את כל ההמון,
חיכו לראותו מטפל באסון.
אך לשוא הם חיכו, לא עשה שום דבר,
לא ידע מה לעשות, לאמיתו של דבר.
הוא חשב על כל התורה והנ"ך.
אך פתרון לא מצא, אז אותה הוא זנח.
הוא ממשיך להלך עד לעצם היום,
ובראשו תמונתה של גופה בהמון.