גרגורי בוצרסלבה עולה חדש מברה"מ לשעבר, כחמש שנים בארץ מקצועו
קצב, כבר בשנה הראשונה לעלייתו ארצה פתח אטליז באזור מגורים של
עולים חדשים קליינטים לא חסרו לו והפרנסה די טובה.
הקליינטים הקרובים במיוחד לחוג מכריו יודעים שהוא מוכר גם בשר
חזיר למרות תעודת הכשרות הצבעונית הממוסגרת במסגרת זהב ועוד
כתובות על הקיר שאומרות שהאטליז כשר למהדרין.
גם אני הצלחתי ליצור קשרים טובים עם גרגורי, בסוף כל יום הוא
מוכר לי את שאריות הבשר הזול במיוחד עבור "חאגי"- הכלבה שלי,
שלא מפסיקה לגדול וכבר מגיעה לי עד הפופיק.
ביום חמישי האחרון הבחנתי ששיפוצניקים שוברים בחנות הצמודה
לאטליז את הקיר המפריד בניהם, מה שאומר שגרגורי מתכוון להרחיב
את העסק.
כמה ימים אחר כך כשהלכתי לאטליז היה כבר שלט חדש שנתלה בכניסה
וציין על הפתיחה המחודשת, והפעם ימכרו באטליז גם דגים טריים.
נזכרתי שלפני חודש הבחנתי בין ערמת הבשר שמכר לי גרגורי  עבור
הכלבה שלי, גם בזנב קרח ומסולסל, ובכך נחשף עיסוקו בתחום השוק
השחור.
בחוסר טקט המאופיין לצעירים פניתי אליו ושאלתי אותו:
-"תמכור גם פירות ים?".
הוא הביט בי בכעס ובמבט מבוזה, החל צועק, איך אני מעיזה לשאול
דבר כזה, ושהחנות שלו כשרה למהדרין ורב הקהילה היה בפתיחה
המחודשת והביא לו תעודת כשרות לשנה החדשה.
בערב לא שבתי לאטליז בשביל הבשר לכלבה. וכבר ראיתי שהכלבה
עצבנית והחלה מסתובבת סביב עצמה נוהמת, חושפת שיניים, הרעב
עצבן והציק לה. שלחתי אותה לפחי האשפה שם אולי תמצא מזון, ואני
עליתי לביתי להדליק את דוד המים החמים.

בבוקר התעוררנו שתינו לשמע זעקות כאב ובכי . פתחתי את חלון
החדר הפונה לכביש וראיתי לחרדתי שלושה גורי חתולים וחתולה
בוגרת שרועים על הכביש שסועים לחלוטין. והשכנה שהייתה רגילה
להאכילם, ובתמורה הרחיקו מביתה שבקומת הקרקע עכברים ומקקים
מתייפחת בבכי. הצטערתי על מות החתולים וכאב לי על השכנה טובת
הלב.
הבטתי ב"חאגי", היא ממש חיית טרף של ממש, ושאלתי את עצמי  מה
יש לו לבשר של גרגורי שגרם לה להפוך לפרא.. נזכרת אך הובאה
לביתי ע"י איתי ידידי, קטנה, רטובה מגשם שוטף,  צנומה
ומבולבלת.
החלטתי לקרוא לה חאג כקיצור של "חאגפסוט"- שם של נסיכה פרעונית
מצרית, בתקווה שתגדל עדינה ומנומסת, טיפלתי בה היטב ...והיא
גדלה ונהפכה ל"קילרית" מהסוג המסוכן, שאפילו אני מתחילה לפחד
ממנה,
אם ידעו על כך בשכונה היו מזמינים את המשטרה או צער בעלי חיים
וייקחו אותה ממני.
אני מוכרחה לשוב לקצב ולבקש ממנו בשר לכלבה , היא עלולה עוד
לתקוף את העוברים ושבים והמצב יסתבך.
החנות נסגרה לרגל שיפוצים, נביחה עמומה שנשמעה מאחורי הזכירה
לי שהזמן דוחק, ואני חייבת למצוא חנות אטליז נוספת . פניתי
לרחוב הנביאים מנבא כי ברחוב ראשי תמצא אחת כזו, ואכן בקצה
הרחוב היה אטליז מפואר, שמתי לב שאינו כשר, אך ל"חאג" אין זה
משנה.
בוצרסלבה עמד בכבודו ובעצמו מאחורי הדלפק העץ המבהיק ,מופתע אף
הוא מראותו אותי ואת הכלבה.
-"אני צריכה מזון לכלבה, " לחשתי רפות אולי יבין ויתחשב.
-"היא מאוד רעבה וכבר יומיים שלא אכלה"
- "אכלה גם אכלה"?!! אמר גרגורי " היא אכלה את החתולים של מרת
שור?!!. מביט בי בעיניים קרות ומחייך מפה לאוזן.
- "בבקשה, כמו כל לקוח תיקחי ותשלמי מחיר מלא".
אני מביטה ב"חאגי", היא מביטה על הבשר החי המשקיף אליה
מהמקררים השקופים וריר נוזל מבין שיניה . רכשתי את הבשר הזול
ביותר ולא  נותרה אגורה בכיסי .
בבית אחרי ש"חאגי" נראתה רגועה , הסברתי לה שלא אוכל להחזיק בה
יותר, ליטפתי אותה וידעתי שהיא בוכה עמי, איך אפשר לוותר על בת
משפחה, חיינו קשורים יחד כבר שלוש שנים.היא כל כך גדולה שקשה
להאמין שעוד תמצא לה משפחה חדשה, אמליץ עליה אולי בכלביה של
המשטרה,  היא חזקה ואמיצה ויכולה לשרת בשקט ביחידת הכלבנים.
"עוד תראי יצמידו אותך לכלבן חתיך שידאג לך לאוכל בלי בעיות"
כל הלילה לא ישנתי, חושבת עליה, מביטה בה שוכבת למרגלות מיטתי,
כל כך נאמנה, כל כך אהובה.

יומנו האחרון יחד. פעם אחרונה שתשתה מים מקערת המים שלה שבפינת
המטבח. פעם אחרונה שתשתין מאחורי פח האשפה השכונתי.
אנחנו יוצאים לטיול היומי, בוצרסלבה בפתח חנותו מתכופף אל
הקרקע לאסוף  שקית אוכל ריקה שהשאירו הפועלים. חאג קולטת אותו
ממרחק ופותחת בריצה מהירה ו... נוגסת בו נגיסה עמוקה.
הדרך למשטרה תהיה קצרה משחשבתי!, ליד החנות, המולה גדולה, הקצב
שותת דם וצועק ,ואת חאג כפתו, חסומה בפיה מובלת אל מכונית
בסורגים, מבטיה העצובים מופנים כלפי מחפשת אותי שאעזור לה.

כבר שבועיים שאני מתמכרת לאבל על מר גורלה, הבכי לא פוסק , לא
ידעתי שזה ישפיע עלי כל כך קשה .האם כדור שינה לטווח ארוך או
כדור לטווח  קצר סיים את חייה?.
תמיד נהגתי ללכת בחברתה לכל מקום, בטוחה מכל רע,  אף אחד לא
העז להתקרב אלי אחרי שהבחין בסוס ההולך אחרי.
לפנות ערב בא איתי מציע שנלך לכלביה לבחור לי כלבה חדשה, גורה
קטנה אותה ארגיל מההתחלה לאכול "דוגלי", בלי פינוקים, ויתרתי
אין לחאג תחליף.
מחר אסע לאילת לחופשה להרגיע את נפשי.

בחדשות הבוקר דיווח הקריין המנומנם על אסון כבד שנמנע, כלבנים
וכלביהם איתרו מכונית חשודה שהתגלתה כמכונית תופת. חיוך נסוך
על שפתיי, גם חאג יכלה להיות גיבורה, היא נולדה להיות אלופה ,
תמיד חלמתי על מדליות שלה תליות על הקיר ומכבדות את כל יושבי
הבית.
במזנון ב"שדה דב" ממתינה לקריאה לעלות למטוס שייקח אותי להירגע
באילת, הבחנתי בכותרת ראשית בעיתון הבוקר אליה התלוותה תמונה
צבעונית גדולה בה נראו פניה היפות והנוגות של הכלבה הכי יפה
הכי חכמה והכי אמיצה בעולם. חאגי שלי.