לאן נעלם החורף כשהקיץ בא
אפור נצבע זהב.
הזמן אינו מחליף גוון
את פנינו חורץ, מסעות העבר.

הזמן שלא פוסח על כל פרק מחינו
משקף את תמונת עולמנו
ילדות הופכת בגרות
בעולם קצוב, אכזר
נבקש את התמימות.

לאן נעלם החורף כשהקיץ בא
לאן נעלמו הנעורים שאת כבר אישה.
בכל סוף יש התחלה חדשה
הפורחת בכל עונה.

הנעורים נעלמו ובחלון ליל קיץ רענן
צובע את יום המחר, בכחול ולבן.
אישה, תפארת הבריאה.
חובקת בתוכה עולם קסום נפלא.
ידידה, חברה, רעיה, אימא.
בכל מילה נמצא את הרגש שבה.
קשובה, ערנית לכל סובביה
אך הרפתקנית בחיפוש דרכיה.
לא בכל גבר תסתפק
אלה במעניק ומפנק.