יושבת בתחנת אוטובוס נידחת, שמש עומדת לה למעלה, מכוונת את
קרניה ישירות לראשי המעורטל מכל שיער, מבשלת לי את המוח.
בהשפעת החום, ככל הנראה, התחילו לי ההזיות. ואני מדמיינת
לי...
אוטובוס חדיש יעצור פתאום לידי. הנהג המחוייט יחייך לי חיוך
ממזרי, וכשאני אפסע לאחור באוטובוס, כשניחוח הבושם המשגע שלו
עולה לי למוח, הוא יקרא לי, יבקש ממני לשבת לידו.  הנסיעה
הקצרה יחד (בין כפר ויתקין לצומת רופין) תשאיר על שנינו רושם
כל כך חזק, עד שבשבוע הבא אני אחכה לו שוב, והוא יפתיע אותי
בוורד לבן. יחייך, ולא יגיד מילה.
מתבשלת פה בתחנה כבר חצי שעה, שוקעת שוב להזיות...
הוא יבקש את הטלפון שלי, וכבר אחרי שעה, ברגע שיגיע לתחנה,
להפסקה, הוא יתקשר. נצא למסעדה שקטה בתל אביב, והוא יתנהג כמו
ג'נטלמן. בסוף הערב הוא יבקש רשות לנשק אותי. אני מסוגלת
להרגיש את מגע השפתיים שלו על הלחי שלי (לא על השפתיים שלי, כי
הוא לא רוצה להלחיץ אותי בדייט ראשון, וחוץ מזה- הוא גם קצת
ביישן). שבוע אחר כך נצא שוב. יהיה לו אותו הטעם כמו שלי
בספרים, מוזיקה, סרטים, וסתם בתעסוקה לשעות הפנאי. ההורים שלי
יאהבו אותו, ושלו אותי.  אחרי שנה של קשר די אינטנסיבי, הוא
יציע לי נישואים. נשב במסעדה מפוארת, ותוך כדי הארוחה יופיעו
פתאום מאור כהן וזקני צפת באיחוד נדיר וישירו לי את "הכי יפה
בעולם". הוא יכרע ברך (כמו שאומרים בספרים ורואים בסרטים)
וישאל אם אני אחלוק איתו את כל החיים שלי. "בלעדייך אני בעצם
כלום", יחתום את נאומו המרגש עד דמעות...
צפירה מחרישת אוזניים. "בובה, את עולה או לא?". מתעוררת מהחלום
ומסתכלת למעלה. אוטובוס ישן ומתפרק עומד מולי בתחנה, ריח של
צמיגים חרוכים ודליפת דלק רצינית. מסתכלת אל עבר הקול באי
אמון, זה אביר החלומות שלי? באוטובוס יושב איש קשיש בגיל של
אבא שלי. סוודר טבעי פורץ לו מהחולצה המיוזעת שהכפתורים שבה
כמעט כולם פתוחים. דמעות מתחילות לרדת לי מהעיניים ואני,
מיובשת מחום מתמוטטת לי על המדרכה. לפני שהכרתי אובדת סופית
אני רואה בין המחשבות המבולבלות שלי את נהג חלומותיי.
אתה מבין, אדוני הקורא? כמה שלא תדמיין את האוטובוס הירוק של
אגד, ברגע שזה באמת יהיה חשוב - תטפח המציאות על פניך,
ואוטובוס אדום ומקרטע יעצור לידך בחריקת בלמים. החיים הם לא
אגדה עם סוף טוב, אפילו לא סרט קולנוע סוג ז' בכיכובה של
בריטני ספירס. העולם הוא במה, משחק טלוויזיוני של דרו קארי בו
הכל מאולתר ולנקודות אין משמעות. כולנו שחקנים שמנסים לאלתר
בהתאם למה שהבמאי המופרע שלנו מנחית עלינו פתאום. מצפים לנהג
צעיר ונחמד באוטובוס חדיש וממוזג וחוטפים פנסיונר מנאייק
בטרנטה מקרטעת אדומה. לך תנסה אתה להתמודד עם אוטובוס אדום
מחורבן של אגד...

"טל ידיד" - לנישואים.  בתודה נצחית. קטרינה.  ;-)