בואי נהיה דוגריים לרגע,
למה אנחנו ביחד, אבל באמת למה,
מה הסיבה האמיתית.
נכון שכיף לנו ביחד אבל זה לא סיבה לקשור קשר בינינו, למה
עשינו את זה, למה אנחנו ביחד. נכון שזה כיף להיות ביחד בכלל
באופן כללי לא נעים לבד ובטח כשמדובר בך ובי ביחד זה נראה מאוד
יפה, אבל מה הסיבה שבגללה אנחנו באמת ביחד. שלא תביני אותי לא
נכון, זה לא שאני רוצה להפרד או משהו כזה, זה הדבר האחרון שאני
חולם עליו. פשוט חשוב לי להבין באמת למה להיות ביחד. נכון שזה
נותן הרגשה טובה שיש תמיד עם מי לדבר, זה אחלה שתמיד יש מי
שיבין אותי, אבל למה ביחד, זה לא סיבה. נכון שאין יותר טוב מזה
שיש תמיד כתף שמחכה לראש שלי כשהוא עמוס בדמעות, נכון שיש תמיד
יד שמושטת אלי לעזור לי ולעשות הכל ביחד איתי, אבל זה לא מספיק
לי, זה לא נותן לי סיבה להיות יחד. הרי לא באנו לעולם בשביל
הכיף הזה, כי הרי כולנו יודעים שלא כל כך כיף פה בכל אופן. זה
נכון שאני מרגיש אותך בכל מקום שבו אני נמצא, גם אם לא ראינו
זה את זו הרבה זמן וגם אם אין לי תמונה שלך איתי ואפילו אם לא
דיברנו הרבה זמן, תמיד אני מרגיש שאת איתי. נכון שאני לא מצליח
לדמיין בכלל מציאות שאת לא קיימת בתוכה. נכון שאני מרגיש שאת
חלק ממני ואני מרגיש אפילו חלק ממך. נכון שכבר לא צריך לדבר
ךפעמים כי את הכל אומרות העיניים ונכון שאי אפשר להפסיק לדבר.
אבל למה להיות ביחד, למה. אני לא מבין את זה, באמת שלא. זה קשה
לי. נכון שאני מרגיש שאת איתי כל יום כל היום, ונכון שזה גורם
לי לרצות לקום בבוקר, וגם זה מה שנותן ללב שלי להיות שקט כשאני
הולך לישון בלילה, אבל למה ביחד. נכון שכל דבר שאני עושה אני
חושב כאילו את רואה אותי ומרגישה את כל מה שאני מרגיש גם אם
מפריד בינינו ים או קירות בטון או סתם כמה קילומטרים טובים.
נכון שאת נותנת לי את הרצון לעשות את הכל על הצד הטוב ביותר
מאז שאני קם בבוקר ועד לכתי לישון בלילה. אבל למה לכל השדים
והרוחות אנחנו צריכים להיות ביחד.

למה?
אולי את יודעת, כי אני על סף ייאוש.



אוהב וכבר לא חושב,
אני.