אני לא מנסה להשמע חכם, רק קצת מתוחכם...
פשוט תמיד חושבים שאני מנסה להשמע חכם, אבל אני לא! ברצינות!
זה מה שהיא אמרה לפחות, כשנתתי לה את הסיפור שכתבתי, היא אמרה
שאני מנסה להשמע חכם, ואמרתי לה שלא, אבל אתם יודעים איך זה עם
בנות, העקשנות מנצחת את הכל אצלן.
זה סיפור שאהבתי, הקטע שלו משך אותי, קוראים לו "מערבולת".
אז ישבנו ככה אני והיא כמה דקות ודיברנו, נושא השיחה העיקרי
היה כמה שאני גרוע וכמה שהסיפור הזה עלוב ואולי כדאי לי להפסיק
לנסות... כאלה דברים.
אחרי זה פנינו לסיבה האמיתית שבאתי, לעזור לה במבחן במחשבים.
משום מה היא פשוט לא מסוגלת לקלוט רקורסיה, המוח שלה לא תופס
את זה, ואז היא אומרת עם חיוך שגם אני לא מבין אלא רק עושה את
עצמי. לפעמים היא אסון.
אחר כך באו לשם כל הפרצופים המזויפים האלה שנחשבים חברים שלנו,
אמרו את ההיי המזויף שלהם וישבו, הם הביאו איתם כמה וודקות
קגלביץ' כאלה, מהזולות ביותר שאחרי כל שלוק רוצים להקיא.
אפילו הוודקות שלהם מזויפות... בא לי להקיא מהם עוד לפני
ששתיתי.
אבל אני לא יותר טוב, באמת שלא, אז נשארתי והשתכרתי איתם,
מתאים לי.
אחרי שדניאל ניסה להדליק את הנאד שלו, ולא הצליח אחרי שמונה
נסיונות, התחלנו לדבר שיחות נפש של שיכורים.
כל אחד בתורו זיין את השכל בצורה פילוסופית עקומה על עצמו, על
כולם ועל סקס.
גם אני עשיתי את זה.
הסברתי להם שהחיים הם כמו מערבולת וכל זה, אבל הם לא הבינו, גם
הם לא בנויים להבין את הרקורסיה.
הם התחילו לרדת עליי ולצחוק, ואז, אז היא הייתה חייבת לעשות את
הדבר הכי גרוע והכי מעצבן שהיא הייתה מסוגלת לעשות באותו רגע,
היא שלפה מהמגירה את הסיפור שלי- "מערבולת", והתחילה לצחוק כמו
מטורפת, אני שונא שהיא שיכורה.
"מערבולת הא?"
השפלתי מבט, רציתי לירות בה, לגרום לה לשתוק.
היא עמדה על השולחן והתחילה להקריא לכולם...
"אני לא מנסה להשמע חכם, רק קצת מתוחכם..."
היא המשיכה וצחקה אחרי כל שורה ושורה, ובשורה הזאת היא בכלל
התפוצצה.
התעצבנתי, איבדתי את עצמי, הכנסתי לדניאל אגרוף והורדתי לה
סתירה, צעקתי לה שאני שונא אותה ואני לא רוצה לראות אותה בחיים
שלי, אבל היא רק המשיכה לצחוק.
ואז זה הגיע, מיץ הקיבה שטיפס לו בגרון הגיע ללמעלה, רצתי
לאסלה, לא לפני שחטפתי לה את הדף מהיד, והקאתי את הנשמה.
אחרי שהורדתי את המים זרקתי לאסלה את הסיפור- "מערבולת",
הורדתי שוב את המים... וראיתי אותו שוקע בסיבובים עמוק לתוך
הביוב, לעד.