שיניה הרקובות והצחנה הבילתי ניסבלת שעלתה מפיה גרמו לי לאובדן
זיקפה שספק אים אתגבר עליו בשלושים שנה הקרובות.הדבר הקרוב
ביותר למחזה שניגלה לאפי ולעיניי היה כלבם הדרוס והמעורב של
שכני לאחר שבוע בשמש הקודחת ועל האספלט הלוהט.
הכל התחיל במספר בקבוקי בירה(ותאמינו לי שאני לא זוכר את מספרם
המדוייק) שניתקו אותי מכל יכולת לאמוד את המציאות בצורה
הגיונית. ניסיתי מספר תימרונים בכדי להעלות שוב את קו מחשבתי
על דרך המלך אך דבר לא עזר,מה גם שהשמש הקופחת של צהריי יום
בחודש אוגוסט וביטני הריקה לא תרמו לעיניין.
מצאתי את עצמי שרוע על המידרה ובחורה גבוהה רוכנת מעלי-בודקת
את שלומי,משום מה הרגשתי דחף נורא וצורך איום בחלציי לבעול את
הגברת הכל כך מודאגת.והיא , כאילו קראה את מחשבותי , הזמינה
אותי לביתה הקרוב לשתות קפה ולהתרעננות כהגדרתה.
כאשר הגענו לדירתה העלובה התגנב חשש לליבי שהזמנתה התמימה היתה
תמימה כמו הסכמתי.הדבר קיבל חיזוק כאשר התעקשה להתפשט בשביל
לשטוף את פניי.בטרם הספקתי להגיד ג"ק רובינסון מצאתי את הגברת
רוכנת מעליי ומנסה להצמיד את שפתיה לשפתי,ואז שמתי לב לראשונה
למראה שיניה הרקובות ולצחנה הנוראית שעלתה מהן,כל ניסיונותי
להחלץ מאחיזתה הדוחה עלו בתוהו,תחנוני נפלו על אוזניים
ערלות,ורק דבר אחד עלה מפי הגברת חוץ מאדים של צחנה-"אני רוצה
שתיגמור אני רוצה שתיגמור שתיגמור..."
אבל איך אני יכול לגמור לנוכח צורתה הדוחה ?! מימיי לא חשבתי
שמשהו יכול להיות כל כך דוחה,הגברת אחזה באשכיי וחזרה על
תביעתה : תיגמור ... לא נותרה לי ברירה ובטח שלא רציתי לראות
אותה ניפרדת מתחתוניה ואז עלה בראשי רעיון גאוני : אז תימצצי ,
תימצצי .
ללא עומר הגברת פתחה את פיה ולקחה את עבר מיני המכווץ אל בין
שפתיה . באחת עלה לעיניי רוחי המראה הנורא של פניה ומצאתי שאני
לא יכול להתאפק יותר : השתנתי אל תוך פיה בעד ידיי אוחזות
בערפה שלא תיסוג ושלא תרטיב את הריצה...
הגברת ניראתה מרוצה בעליל דבר שהעלה את רמת דחיתי מימנה,נסוגתי
לאחור והבטחתי לעצמי : לא עד בירה בצהרי היום לא עוד בירה
בצהרי לא עוד בירה לא עוד לא...