הרוח שרקה באוזניים והחרישה את הצעקות שאיש לא ישמע. נקודה
קטנה גדלה והפכה במהירות לכדור קטן, לכדור גדול, למשטח שהתחלק
לימים ויבשות מנוקדות בבליטות שנהפכו להרי ענק עם פסגות
משוננות שנתלו כשיניים של מפלצת קדמונית מתוך ענני החשכה.
הוא נפל, שבוי בפחד המשתק שאיבן את איבריו, עבד לאימה אשר
רוקנה את כל מחשבותיו והשאירה אותו משולל עבר ועתיד, לכוד
בסיוט רגעי שנמשך לנצח.
הקרקע דהרה לקראתו במהירות, הוא כבר היה יכול להבחין בצמרות
העצים אשר טסו לכיוונו כעשרות חיצים המוכנים לפלח את כל גופו.
הוא צרח בכל כוחו, צרחה פראית, צרחה של פחד שנשארה טבועה עמוק
בתת המודע גם אחרי מיליוני שנות אבולוציה. הוא נחבט, והתעורר
מזיע ורועד בכל גופו.
הוא נשאר שוכב במיטה זמן מה, מתנשף בכבדות, מנסה להירגע. לאחר
כדקה קם מהמיטה והופתע להרגיש שהרצפה רטובה. הוא הלך למטבח,
לקח כוס ושתה קצת מים, למרות שלא היה צמא. הוא מילא את הכוס
מחדש, וצעד איתה בכבדות בחזרה לחדר השינה. לפתע הוא נעצר,
והכוס נשמטה מידו והתרסקה על הרצפה, תוך שהיא מעיפה אלפי רסיסי
מים מבעד לשברי הזכוכית. הוא הסתכל וסרב להאמין. הוא ראה את
עצמו שוכב על המיטה, שקוע בשינה עמוקה. הוא הרגיש כיצד הוא
נשאב לעבר הגוף שבמיטה, כיצד הוא מתאחד עמו.
הוא נפל, שבוי בפחד המשתק שאיבן את איבריו, עבד לאימה אשר
רוקנה את כל מחשבותיו והשאירה אותו משולל עבר ועתיד, לכוד לנצח
בסיוט רגעי.