יכולנו עכשיו לשחק קלפים אצלך, רציתי לשחק איתך 'ספיד', רציתי
גם להיות איתך בגן משחקים. מקום כל כך תמים, אפשר לחזור לילדות
ולהתפרע, אני מתה להתנדנד על הנדנדה ושאתה תנדנד אותי ככה, או
נתגלש ברכבת במגלשה האדומה הזו הכי גבוהה בגן, זו שעושה גם קצת
סיבובים בדרך למטה. הייתי רוצה לעשות איתך מלחמת מים עכשיו
בברזיה שיש בפארק, או לשחק תופסת או מחבואים, משהו כזה.
הכי אני רוצה זה לשחק 'אחת שתיים שלוש... דג מלוח' איתך, ואז
כשאני אגיע אליך, ותצטרך לספר סיפור כזה כדי לתפוס אותי ואני
אברח, אתה תתפוס אותי, ושנינו ניפול על הדשא ונתחיל להתחבק.
איזו יפה העיר מפה, אפשר לראות הכל, הרחובות צפופים אבל יפים
מאוד, לא כמו בשעות הצהריים, שהכל צפוף ואף אחד לא יכול לנשום,
עכשיו היא צפופה בזוגות אוהבים, זה יפה. וכל האורות האלה של
הרחוב דולקים ומאירים מעל ספסלים, וזה כל כך יפה.
"רוצה ללכת לשם?" אתה היית בטח שואל, ומצביע לכיוון הספסלים.
"למה? אתה לא אוהב להיות פה?" אני הייתי שואלת
"לא, לא זה. פשוט ראיתי שמדי פעם את מגניבה את המבט שלך לשם,
חשבתי אולי תרצי ללכת לשם" תאמר
"לא, זה סתם נראה לי יפה. אבל פה הרבה יותר יפה, ופה יותר
כייף"
"טוב, אז בואי נישאר פה" תאמר
אני לא יודעת מה איתך, אבל אני אהיה כבר עייפה, אז אולי היינו
הולכים אליך הביתה. אמרת קודם שאין שם אף אחד עכשיו, יהיה כיף.

"בוא אליך הביתה, אני עייפה" אני אומר בקול תינוקי, חמוד כזה,
תמיד אמרת לי שאתה אוהב את הקול הזה, ואהבתי שאתה מחייך.
תפסת אותי והרמת אותי על הידיים וסחבת אותי אליך הביתה. מזל
שלך שהייתה מעלית.
נתת לי את המפתח לבית, או יותר נכון הוצאתי לך אותו מהכיס, כי
הידיים שלך היו תפוסות, כשעשיתי את זה חייכת אלי אז דיי
הסמקתי. פתחתי את הדלת כשאני עדיין בגווני חציל בשל מאוד
ונכנסנו. סגרתי את הדלת אחרינו והנחת אותי על הספה בסלון.
נשכבת לידי וחיבקת אותי. אני אוהבת איך שהרגליים שלך מחובקות
בשלי, זה נותן לי הרגשה של ביטחון.
כל זה היה יכול להיות עכשיו, אבל לא. הייתי גם מסתפקת ברק
להיפגש ולשחק על המחשב, גם זה בסדר.