"אם זה היה תלוי בך, היית הולכת עליו עכשיו נכון?"
הוא שאל אותה.
והיא באינטנסיביות ענתה "כן".

ואחר כך התחרטה. היא שכחה שיש עוד אנשים מעורבים בסיפור.
בזמן האחרון שהם נפגשו, כולם, כל החברה היא תפסה אותו מסתכל
עליה כמה פעמים וחשבה שכמו כולם, הוא מסתכל עליה ככה כי הוא
חושב שהיא מטומטמת ומוזרה.
אבל אחרי השיחה שהייתה לה עם זה ששאל אותה היא התחילה לחשוב
קצת אחרת, פתאום פירשה כל דבר בצורה שונה.

עדיין היו לה רגשות מעורבים כי גם אם הוא באמת רוצה אותה, הם
לא יכולים להיות ביחד.
זו שאלה של מוסריות.

פעם, מזמן היה עליה לעשות עבודה על סולם הערכים שלה והכל היה
טוב ויפה ולא היו לה שום בעיות עד שהיא הגיעה לערכים: חברות
ואהבה.
חברות, בכוונה של חברה טובה, אולי אפילו הכי טובה. ואהבה,
בכוונה של בנים, חבר.
היא לא ידעה מה בא אצלה קודם וזה לא שהחברות לא חשובה לה,
חשובה לה יותר מכל דבר אחר!
אבל אהבה, היא תמיד חלמה על אהבה ותמיד היה לה קשה לוותר על
אפשרות לחבר.
כמובן שתמיד יצא שהיא פוגעת בעצמה עם זה. בעצמה ובהם. באלה
שאמרו שהם רוצים אותה, היא חשבה שהיא רוצה אותם גם אבל אחר כך
היא הבינה שזאת בעצם רק ההתלהבות של "יש! מישהו רוצה אותי" היא
פחדה ששוב זה קורה לה אבל בכ"ז לא יכלה לוותר לא על האהבה ולא
על החברות.
היא אפילו לא ידעה אם זה נכון, שהוא רוצה אותה אבל קיוותה בכל
מאודה שהוא רוצה אותה.
היא הייתה אנוכית כי ידעה שאנשים יפגעו מזה אבל בכל זאת קיוותה
שזה נכון.

היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה והרגישה שהיא נקרעת בין שני
העולמות.

היה לה ברור שאם הוא באמת רוצה אותה, היא לא ישר קופצת עליו
ואולי אפילו לא קופצת עליו בכלל. היה לה יותר מידי להקריב,
יותר מידי אנשים לפגוע בהם.

רק להבנה, שתבינו כמה שהיא מתוסבכת, היא תמיד עושה את זה מנפחת
דברים והופכת אותם לגמרי!
זאת האישיות שלה זה מה שהיא תמיד שנאה בעצמה. בלי לדעת בכלל אם
הדברים באמת כמו שהם נראים היא ישר התחילה לחשוב "מה אם כן"
אבל בסוף זה הפך להיות שזה "כן" היא רואה את הדברים נכון.
בסופו של דבר התברר לה, תמיד, שהיא טועה ואז היא מרגישה כמו
מטומטמת שניפחה את זה ובכלל האמינה לזה מלכתחילה.
וגם אם בסוף מסתבר לה שזה נכון היא רואה שזה לא כ"כ מסובך כמו
שהיא ראתה את זה קודם.

ושוב, היא נזכרה במבט שלו שמצד אחד אומר "את מטומטמת ומוזרה
ואת נושא לצחוקים ופידוחים אחר כך" ומצד שני אומר "וואי את ממש
מדהימה אני אוהב אותך"
ואז היא נזכרה שוב, ביכולת הלא מובנת שלה לנפח דברים והיא
החליטה שהמבט הזה אומר "את אחת מהבנות שאני יוצא איתן, את חברה
טובה של ידידה שלי ושל חברים שלי" ולא יותר מזה. או אפילו "גם
שלי". טוב אז מה אם היא מגזימה קצת? היא תמיד עושה את זה!

ואז היא חשבה על התגובה של כל האנשים שייפגעו ונכנסה לדיכאון
ואז הוא פתאום התקשר אליה.
היא חשבה שהיא חולמת! היא לא האמינה שהוא מתקשר אליה. בהתחלה
שמחה, אחר כך קפצה, אחר כך, רצתה לשלוח הודעות בפלאפון לכל
החברות שלה ואז נזכרה... "אני צריכה לנתק אמא צריכה את הטלפון"
אמרה למרות שהייתה לבד בבית. ולמרות שהיא לא ידעה בכלל למה הוא
התקשר.

היא הרגישה שהיא נקרעת בין שני העולמות.

כעבור מספר שניות הוא שלח לה הודעה "חשבתי שאולי נעשה משהו, את
יודעת, כולם אמנם אין את לולו (הנרגילה) כי בעלה בצבא אבל את
גם ככה לא מנרגלת אז לא משנה... תתקשרי או תשלחי הודעה שאת
יכולה". היא הרגישה ממש מטומטמת הוא בסה"כ רצה לארגן משהו כולם
ביחד. אבל בכל זאת למה הוא התקשר דווקא אליה? הוא יכל להתקשר
לחברים שלו והם יודיעו לחברות שלה והן יודיעו לה כמו שתמיד
קורה. היא לא הבינה מה קורה, והייתה צריכה לנקות את הראש.

לכן, היא הלכה לים כמו שהיא תמיד עושה שהיא מוטרדת. אבל לא
בשעה רגילה אלא בחמש לפנות בוקר! היא אהבה את השעה הזאת בים
למרות שזה הזריחה ולא השקיעה היא אהבה לראות זריחות בים. הים
היה רק שלה בשעות הבוקר המוקדמות כי אפילו הזקנים לא מגיעים
לים כ"כ מוקדם הם מחכים לשמונה תשע ככה לא יותר מוקדם!

היא החליטה שממש בא לך לרוץ ולהוציא קצת אנרגיה ולא לחשוב על
שום דבר חוץ מעל הקלוריות  שהיא שורפת ועל ארוחת הבוקר שהיא
הולכת לטרוף שהיא תחזור. היא רצה קילומטר או שניים, מעבר
ליכולתה הרגילה, כי כל מה שהיא עושה בתקופה זו זה לשבת מול
המחשב/טלויזיה/היסטוריה/תנ"ך ולא לזוז ימים שלמים.
בים, כמו חלום שהתגשם היא פגשה את המציל הכי שווה בארץ. אתם
יודעים, כזה בלונדיני, אבל לא מחומצן, לא טבעי, אלא שרוף
מהשמש. עיניים ירוקות בוהקות מהממות וגוף שחבל על הזמן!
הוא התחיל לרוץ איתה והיא הורידה קצת את המהירות וחיכתה לו.
היא לא ציפתה ממנו להיות משהו מיוחד כי היה לה מוטו שלפיו פעלו
החיים שלה "כמה מכוער, ככה חמוד" שלפי מוטו זה המציל צריך
"לשתוק ולהראות טוב". הם התחילו לדבר הוא שאל אותה "מה את עושה
פה בשעה מוקדמת שכזאת?"
"מה שאתה עושה"
"אההה הבנתי, את מצילה שקמה כל יום בחמש בשביל לרוץ כדי שלא
תאבדי כושר"
"לא, אבל כמעט. אני מוציאה קצת עצבים על העולם והאנושות"
"מה קרה? בעיות הורים?"
"לא, בעיות בנים, כרגיל" היא אמרה בחיוך מתגרה, אבל חמוד
"את מהבנות ששונאות בנים?"
"אני מהבנות שאוהבות בנים ובגלל זה שונאות אותם!"
"אההה, אז אין לי סיכוי"
"אם לא תנסה איך תדע?"
"לא רוצה לצפות למשהו שלא יקרה"
"טוב, אתה צודק, כגודל הציפיות כך, גודל האכזבות"

הם המשיכו לרוץ בלי להוציא מילה מהפה.  
היא חשבה "למה הוא לא ממשיך לדבר? אני לא יודעת מה להגיד!"
והוא לעומתה "לנסות או לא לנסות?"
הם שינו כיוון בחזרה לחוף שבו התחילו הם הגיעו למסעדה הזאת,
שכולם תמיד יושבים בה ומדברים.
"את רוצה לשתות משהו?"
"כן, מים. תודה. בעצם, לא מים שרפתי קלוריות קולה"
"מיד מגיעה"
היא ישבה בחוץ וחיכתה לו. כעבור שתי דקות הוא הגיע עם כוס קולה
ומנת ג'חנון לארוחת הבוקר שהיא חלמה עליה כל הריצה.
"אתה קורא מחשבות או משהו כזה?"
"את רואה? לא כולנו צריכים לשתוק ולהראות טוב. יש גם כאלה
שיכולים לדבר" ענה לה בחיוך מתגרה
היא לא הרגישה הכי טוב עם עצמה באותו הרגע אבל בחרה להתעלם
ולהמשיך בשיחה.
"זה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו. אתה יודע? באמת מותר לחלקכם
לדבר" שוב, בחיוך מתגרה
"את רואה? לא תמיד הסטינגות נכונות"
"אני רואה..."
"תגידי, ארוחת בוקר כבר אכלנו, מה את אומרת על ארוחת ערב
מחר?"
"טוב, למה לא?"
"ניפגש פה ב....."
"שבע" היא השלימה אותו בכמעט מושלמות.
"וחצי?" ענה לה בטון חצי שואל חצי אומר.
"טוב, אבל בבוקר יש לי משמרת מוקדמת בשמונה"
"אל תדאגי, אצלי, את חוזרת הביתה עד 12 מתאים?"
"מתאים, אני חייבת לזוז, אתה יודע בגרויות עניינים"
"בהצלחה... ניפגש פה מחר"
היא הלכה לה בשקט הביתה וחשבה  שזה מה שהיא צריכה עכשיו מישהו
שלא קשור לחברות שלה.
היא התקלחה וחזרה לישון. שקמה ראתה בפלאפון שיחה שלא נענתה.
"טוב.... מי כבר מתקשר אליי" חשבה. היא בדקה וראתה שזה הוא, זה
שהיא לא יכולה להיות איתו. היא חשבה שהוא בטח רוצה לארגן עוד
משהו לכולם והתקשרה אליו בחזרה.
"חשבתי.... אולי נעשה משהו היום" הוא אמר לה
"אמממ.... היום? אני לא יודעת"
"נו כל החברים שלי רוצים לצאת בבקשה???" אמר בטון שואל מתחנן
כזה
היא הרגישה שוב מטומטמת הוא לא רוצה אותה!
"טוב, אבל אתם מחזירים אותי הביתה מוקדם" אמרה בטון מצווה
מתגרה
"טוב"
"מתי יוצאים?" שאלה לאחר כמה שניות של שתיקה
"שבע" הוא ענה
"וחצי?" היא ענתה לו
"טוב"
"אז נתראה אז בייייי"
"ביי" הוא החזיר לה.

היא חזרה ללימודים והרגישה ממש טוב עם עצמה!
אף אחד שלא צריך לרצות אותה לא רוצה אותה, היא פגשה את "גבר
חלומותיה" והוא מראה את כל סימני ההתעניינות. מה רע?
פתאום היא שמה לב שכבר שבע אז היא התחילה להתארגן. לבשה חולצה
רגילה ומכנסיים רגילים, לא משהו מיוחד. הבנים באו לאסוף אותה
והם יצאו והכל היה בסדר.

יום אחרי זה היא קמה מאוחר, למדה ובשבע התחילה להתארגן לפגישה
שלה עם המציל החמוד.
בשבע ועשרים התחילה ללכת לים, במקום שהם קבעו ושם נפגשו. הוא
נשק לה על לחייה והיא נכנסה למכונית שלו והם נסעו.
זה ממש נראה כאילו שהם נוסעים לעבר השקיעה....

היא כבר לא מרגישה קרעוה בין שני העולמות!