קרה לכם פעם שהלכתם עם מישהו שלא כזה חבר טוב שלכם בדרך ולא כל
כך היה לכם מה להגיד אחד לשני וכל הדרך היתה שתיקה מביכה כזאת,
ואתה חושב לעצמך: "אוף, כמה זה מביך, נו תחשוב כבר על משהו
להגיד..." ושניכם מנסים לתקוע משפטים שיתחילו שיחה וימלאו את
השתיקה וזה לא פועל ורק הופך את השתיקה למביכה יותר.
ומצד שני קרה לכם פעם שהלכתם עם חבר טוב שלכם ופשוט לא התחשק
לכם לדבר והיתה שתיקה כל הדרך וכל אחד היה שקוע במחשבות שלו,
אבל זה היה טבעי לחלוטין ובכלל לא מביך. או שישבתם פעם עם
מישהו ופשוט שתקתם ואולי אפילו נאמר בשתיקה יותר ממה שיכול היה
להאמר בשיחה.
שמעתי פעם משהו יפה מפי מישהו: (אני לא זוכר מי זה היה אבל זה
היה בעונג שבת)
" יש כמה דרגות בשירת קודש: (כמעין דיבור עם הקב"ה)
יש שיר עם מילים ומנגינה שכשאתה מתחבר אליו ושר אותו בריכוז
אתה מתחבר למילים ולכוונה הקבועה שיש בהם מראש.
יש רמה יותר גבוהה: של ניגון, שבו כל אדם יכול להתאים את
המילים-כוונה שהוא רוצה להביע לניגון.
והרמה השלישית היא של שתיקה"
ככל שהרמה יותר גבוהה יותר קשה להגיע אליה ויותר קשה להתכוון
בה. (די הרסתי את זה כי לא הצלחתי להסביר טוב, אבל אולי בכל
זאת הבנתם את הנקודה).
אני לא יודע, זה סתם שיר שכתבתי, ואולי הוא אדיוטי, אבל תמיד
הרגשתי שיש משהו מיוחד בשתיקה, משהו שאנשים בד"כ לא שמים לב
אליו. (במיוחד בדורינו שבו רעשי הרקע שאופפים אותנו רק הולכים
ומתעצמים).
השתיקה
יש אנשים שחושבים,
ששתיקה היא בסך הכל חוסר של מילים.
הם פשוט לא מבינים את העוצמה,
שיכולה להיות טמונה בשתיקה.
יש שתיקה של הקשבה,
ושתיקה של התעלמות,
שתיקה של קירבה
ושתיקה של זרות.
יש שתיקה של מבוכה,
כשנגמרות המילים,
ושתיקה של ציפייה,
כשרק מתחילים.
פזמון:
יש אלף אלפים של שתיקות
אלף אלפים של משמעויות
וכמו שהסינים היו אומרים
שתיקה אחת שווה אלף מילים.
אך אנשים לא יודעים להעריך את השתיקה
את הרגע הדומם לפני פרוץ הסערה
הם אוהבים את הרעש שמעיב על הכל
בו לא צריך לחשוב ולכן...
גם לא צריך לסבול.
יש זמרים שאוהבים לשיר
ונגנים שיודעים לנגן
יש אנשים שאוהבים סתם לצעוק
וחזנים שיודעים להתחזן
אך יש אנשים שמקשיבים לשתיקה
שיודעים לקרוא את תווי הדממה
שירם הוא הקשת, מיליהם הכוכבים,
ומנגינתם, היא לחישת הגלים.
יש אלף אלפים של...
יש שתיקה של אהבה,
שמעבר למילים,
ושתיקה של שנאה,
כשאנשים כועסים.
יש שתיקה של מתים ,
בסוף המלחמה,
ושתיקה של עולם,
שניצב מול שואה.
אך יש גם שתיקה של טבע,
כשעצים פורחים
שתיקה של יקום משתאה
כשילדים נולדים.
בכל דבר בעולם יש יופי ופלא,
שפשוט אי אפשר לתאר,
וכשאתה ניצב מולם בשתיקה
פתאם, הכל מתחבר...
יש אלף אלפים...
אך אנשים לא יודעים להקשיב לשתיקה
לא יודעים לקרוא בתווי הדממה
את כל חייהם ברעש הם חיים
ולא מבינים... מה הם מפסידים.
לכל אחד יש אי שם בעולם,
שתיקה מיוחדת משלו.
וכשלבסוף, ימצא אותה יבין
שבעצם כל הזמן, היא היתה בתוכו.
בתוך נפשו של כל אדם שוכנת שתיקה,
שתיקה שיש בה עוצמה אדירה
אדם צריך לדעת להקשיב לעצמו,
וללמוד להשלים, עם השתיקה שבתוכו.
יש שתיקה של סיפוק
כשמסיימים את המסע
ושתיקה של שלמות
כשסוף סוף מוצאים תשובה.
יש שתיקה של זריחה,
שמבשרת על מחר,
ושתיקה של חוסר עמום,
כששיר נגמר... |