השמים אינם שמים לנו גבול,אנחנו שמים גבול לשמיים
כמו שהכחול אינו כה כהה,כך גם הבהיר אינו כה בהיר
הכל משתמע מהמכחול והצבעים שבחרנו
האדום אינו כה אדום ,ואינו כה דהוי,הוא יציר של הרגע
שנראה כמתנופף מעלינו כחרב דימוקלס בהירה וחדה,
ואם זאת לא קיימת
הפצע המדמם אינו פתוח יותר ממה שאיפשרנו לו,
והדם שניגר אינו מימי יותר מהמים ששתינו.
האם הדברים האילו הם אילוזיה משתנית,
ואם כן האין חיינו אילוזיה?
אין צורך לטעון הכל ולהשאר ללא כלום
כמו גם לטעון ללא כלום ולהשאר עם הכל.
ניתנה לנו האפשרות לבחור באדום או בכחול
להרחיק לתוכם או מחוצה להם ככל שנהווה,
אבל תמיד בתחומם המגודר,ובבדיקת קצוותיהם וגבולותיהם
,עד שגם זה פס ונעלם,ובאמת נתהווה דבר חדש
כאחרית ימים שאדם שואף אליהם ,אך רק מעטים משיקים
את הקו הנעלם ,הניצחי,שיוצא מחוץ לספקטרום החשיבה האנושית
המופשטת,אך כה אנושית שחיינו מקבלים משמעות לתוך מרקמם העדין
אך הנפלא... ובלעדיהם מי אנו?