נתנאלה שיר / הזהב שלבדו נוצץ הוא |
אך בהיסח הדעת הנמכת את גובה מושבי
בעודי בדרכי לנסוק אל שיאי גאוותי
השפלתי מעופי לטווח מבטך
החודר
המפשיט אותי באומץ מכבודי
אתה לי האתגר הבודד,
הזהב שלבדו נוצץ הוא.
על משכבי אתענה בייסורים-
אני אוהבת אותך
אך בו בעת מתחננת:
אנא,
אל תניח לי לקטוף את ליבך
להשתעשע בטעמו
ולגזול מתיקותו עד תום
כפרי בשל הממתין בסבלנות
אך ורק למגע הגואל
של כף ידי המרצחת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|