ואתם שותקים,

בני זונות פחדנים.

אתם רואים את גודל הסבל

שרק ממשיך לחנוק אותי כמו חבל

אתם יודעים שלי, לבדי, אין שום סיכוי מולו,

ושבידיכם יש את כל הכוח כדי להפילו

אבל אתם שותקים,

ולא רואים שבעצם את הרוע שלו אתם מפתחים.

אתם בוחרים שלא לראות את גודל הכאב שאני חווה שוב ושוב,

אתם בוחרים פשוט להתעלם ממני, כאילו שאני זבוב.

אני לא חושבת שאוכל להחזיק מעמד עוד,

הפצעים עמוקים מידי, ואין לי סיכויים לשרוד

רק מילת אזהרה, רגע לפני שאתפוגג ואעלם-

חישבו על המחר, העתיד שלכם!,

הרי יגיע היום בו הוא ל איסתפק בי, וירצה יותר,

אז הוא יבחר מביניכם קורבן אחר.

קורבן שיאלץ לעבור את כל מה שאני עברתי, גיהנום שלם.

רק כמה חבל, שאז כבר יהיה מאוחר מידי להתחיל להילחם.

הדיקטטורה תשלוט, כן, גם בכם,

ואתם תצטערו על כל שנות השתיקה שלכם.

אני אז אתבונן בכם מבעד לענן שבו אחיה

ואשמח,

הו, כמה מרוצה אני אהיה...

כי מגיע לכם, כל מכה ומכה

והלוואי ושתחיו עד שתמותו ככה.

אין בליבי רחמים, וטינה תהיה ודאי,

רק מפני שנתתם לו להרוס לגמרי את כל חיי.

אין מחילה, ולא תהיה לעולם.


הרשו לי רק להוסיף, לכם, לכולכם-

אמרתי!,

מגיע לכם!!!