שוב לבד.
כמה מוזר- זמן עבר
ושוב לבד.
אותה התחושה- איזו בושה,
הוא לא רצה אותי בכלל.
ישב לי על קצה המיטה
ובאיזו גמישות הוא אמר לי
                לא.
כל העלבונות, הפרידות חוזרים לי
בגל של בחילה.
ואני מחייכת בשקט
מנסה לנשום.
הכל חוזר בגאות של מילים,
דברים שתכננתי להשאיר מאחור,
לא לזכור- מה הוא אמר לי
                לא.
בולעת בועה בגרון
הוא הרי לא הראשון,
שנעלם בפייד מהראש
ובחיים אחרים באותו המקום
עם אותן המילים, הפך לנקודה באופק.
ואני נשארתי מביטה מהצד,
איך הכל משתנה
ונשאר אותו דבר.