אני בוערת מבפנים.
שורה מסרט.
מאפרת קרמיקה מונחת ליד המיטה,
בתוכה, ערימת הבדלים עדיין מפיצה חמימות מסרטנת.
לידה כוס ריקה וגלילי נייר טואלט.
כריות רקומות שוכבות בשורה.
מתי הפכתי לכזאת?
לא שמתי לב. אני כבר מזמן לא שמה לב.
לא רואה שום דבר.
רק מה שבא לי.
השיר מהמערכת מביע כמיהה כל כך גדולה, בוערת.
אני פתאום לא זוכרת בעירה כזאת.
כמיהה כל כך שואבת.
לא זוכרת את התחושה.
זה בטח טוב.
זה בטח נהדר.
לבעור מאהבה.
ציטוט: "אני אוהבת אותך ומספרת בדיחות רק כדי להסיח את דעתי
מהאמת. "              כל כך יפה.
זה בטח מרגיש כל כך יפה.