כותבת מתוך ייאוש אלייך
כי עכשיו זה באמת כבר הסוף,
יושבת בתוך חדר עם טיפה של אוויר
שעוד שניה גם היא תימחק.
הגז כבר מתחיל להשפיע
כבר קשה לי לכתוב.
הראש מסתחרר וזה כיף, זה כיף
איך שהיא עזבה אותי, איך שהוא הרביץ
איך שהם אפילו לא העריכו אותי..
הכל נעלם, נעלם, מסתחרר..
והכתיבה נעשית יותר ויותר קשה
עם כל אות נעלם לו זיכרון אחר
כל הרע כבר מאחורה
עכשיו, רק טוב יהיה
כבר קשה לי לנשום
קשה לדבר
רוצה לכתוב רק מילה אחת אחרונה
"אוהבת" אוהבת אותך
אבל קשה..
קשה לכתוב..
האוויר נגמר ואיתו ההשראה.