די מלחיץ ככה שמגיח הג'יני...

פתאום כשמזדמן לך לוותר על כל התמודדות בחייך, הדברים נראים
אחרת.

ניסיתי להרויח זמן.

התבוננתי בפניו הלא נאות. לדעתי התגלח עם מכונה ולא בסכין, מלא
פספוסים, שביל בצד, עורף מלוכלך משהו, חסר ריח של ניקיון,
אפילו הסריח קצת מזיעה שהוסוותה בבושם כזה שקונים במכולות ,
אקווא וולווא אם אינני טועה, נעלי עור זולות, גרביים חומות עם
משולשים בצבע בז', מכנסי פנסים גדולות מידי- מוחזקות בחגורה
מכוערת אבזם.

" יש לי הרבה עבודה היום, קדימה, בעשר אני כבר לא כאן".

הפעם גילה חוסר סבלנות של ממש, הפך מאוד דידקטי.

שאלתי " מה השעה אצלך"

ניסיתי לתקשר אתו, כמו שמנסים לתקשר עם טסטר ושואלים אותו
ימינה או שמאלה  ( אם לא אמרתי אחרת אז ישר...עונה הטסטר בד"כ-
אנטיפאט)

כך ענה לי הג'יני-
"כשייגמר הזמן תדע"

הנחתי שהוא הפליץ או משהו, כי חלל החדר התמלא  בריח נורא,

חשבתי שאולי הוא צריך לשירותים, בגלל זה הוא לחוץ.

הצעתי לו אך הוא סירב.

כסס את אגודלו המפוטרת, נפח גרפס קטן צרבתי  וגירד את כרסו,
חיכה עד עשר ואז נעלם, (לא לפני ששאל :
"תגיד - מה זה דידקטי ?")

לעולם לא סיפרתי לאף אחד על הג'יני,

במיוחד לא לאבא שלי,

פחדתי שיצחקו עלי שיצאתי פארש.