[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








סצינה 1:

שמיים כחולים. מוזיקה דרמטית מתנגנת.
כתוביות רצות על המסך, יוצאות מתחתיתו ונגוזות אישם באופק
(במרכז המסך):

"מלחמת גוש שלום - האינתיפאדה מכה שנית"

"זו תקופה קשה של פיגועים. ברק ניסה להגיע לשלום בקמפ-דיוויד
אך נתקל בסירוב ע"י יאסר ערפאת. אחרי שנכשל להשמיד את
הדמוקרטיה הישראלית החליט יאסר ערפאת לשגר התקפות של גדודי
מתאבדים במטרה להכניע את העם היהודי.
אך העם היהודי לא נשבר ונלחם בגבורה כנגד הטרור המשתולל. עתה
עובד יאסר ערפאת יחד עם יד ימינו, איש השלום אורי אבנרי, על
נשק קטלני וחדש, סהר השוהדה, שיביא לגוויעתם של עשרות ערים
בישראל. מידע מודיעיני הגיע למשטרה ועתה הוטלה המשימה על איש
הימ"מ הותיק דוד שדה לעצור את תוכניותיו הזדוניות של הרשות
המרושעת ולהציל את עם ישראל מחורבן."


המצלמה יורדת למטה.
מרכז גוש שלום בעזה, אוסף מגדלים שלידם יש מבנה גדול מאוד ובעל
כיפה שמזכירה מסגד. ליד הקומפלקס יש מנחת מסוקים. לעבר המנחת
מתקרב מסוק שצבעו כצבע דגל אש"ף. מוזיקה קלאסית מרושעת מתנגנת
ברקע. אל עבר המנחת יוצאים שני שורות של אנשים. האחת: מחבלי
כוח-17 והשניה: פעילי גוש שלום עם דגלי התנועה. שתי השורות
יוצרות מעבר כאשר הן עומדות אחת מול השנייה. המסוק נוחת על
המנחת. לאט לאט נפתחת הדלת ומתוכה יוצא אורי אבנרי. הוא מתקדם
לאט אל עבר שני השורות וסוקר את המסדר. משורת פעילי גוש שלום
יוצא איש בג'ינס וי-שירט ובידיו לוח קרטון ועליו דפים.
הם מדברים בעודם הולכים אל עבר המבנה.
אדם: "טוב מאוד לראות אותך כאן, אדוני שוחר השלום."
אורי אבנרי: "תפסיק להתחנף, אדם הדובר. באתי לראות כיצד
מתקדמת תוכניתנו."
אדם: "טוב מאוד, אדוני."
אורי אבנרי: "ואיך הייתה ההפגנה שהרמנו ביום שישי?"
אדם: "הנה הדיווח המלא: 'במקום הזה נרצח לפני שבע שנים ראש
ממשלת ישראל יצחק רבין. הוא נרצח בגלל שרצה בשלום ולחץ את ידו
של מנהיג העם הפלסטיני. היום רבין נרצח שוב ושוב, כאשר מפעל
חייו הולך ונהרס בשיטתיות יום יום" אמר אורי אבנרי, איש גוש
השלום, בפתיחת משמרת המחאה שקיימה תנועת גוש שלום לציין את יום
השנה השלושים וחמישה לכיבוש ולמחות על המתקפה כנגד משרדיו של
ראש הראשות הפלסטינית ועל המשך הפלישה לערים פלסטיניות, הטלת
עוצר עליהן וסגר המונע מפלסטינים את אפשרות התנועה מעיר לעיר
ומכפר לכפר.' הכיבוש אינו תגובה לפיגועי ההתאבדות, כפי שמנסים
לשטף את מוחו של העם; הכיבוש הוא החממה ממנה צומחים המתאבדים,
ואשר יצמחי עוד ועוד מתאבדים ככל שיעמיקו כוחות צה"ל את החדירה
אל הערים הפלסטיניות. רק סיום הכיבוש יכול להביא את הקץ לטרור"
אמר אבנרי. עשרות מפעילי גוש השלום התיצבו ביום שישי אחר
הצהרים מול האנדרטה בככר רבין, והניפו שלטים בנוסח "ערפאת הוא
הפרטנר", "שלושים ןחצש שנים לכיבוש - די!", "סוף הכיבוש - סוף
הפיגועים" ו"לקבל את היוזמה הסעודית". על בד ענקי שנתלה על קיר
במקום צייר האמן יובל כספי רישום של לחיצת היד ההיסטורית בין
יצחק רבין ויאסר ערפאת, על רקע דלגי ישראל ופלסטין. יובל כפי
עוסק בימים אלה בארגון תערוכת "300 אמנים למען דו קיום",
שבמסגרת יפתחו ביום שבת הבא (15.6) שתי תערוכות מקבילות, בתל
אביב ובאום אל פחם, מיצירותיהם של אמנים יהודים וערבים."
אורי אבנרי (בטון קר ומרושע): "טוב. איך מתקדמת בניית
סהר-השוהדה?"
אדם: "השלדה, המשגרים  והגנרטור מוכנים. נשאר לנו להתקין רק
את בקרת השליטה ומערכות המעקב."
אורי אבנרי: "כמה זמן ייקח לכם לעשות את זה?"
אדם: "שבועיים בערך."
אורי אבנרי: "אידיוטים שכמותכם! זה לאט מידי!"
אדם: "אבל אדוני, כל האנשים שלנו עובדים משקיעה עד זריחה על
סהר-השוהדה."
אורי אבנרי: "הראיס מאוד לא יהיה מרוצה מהיעדר ההתקדמות
שלכם."
אדם (בפחד ותדהמה): "הראיס, הוא בא הנה?"
אורי אבנרי: "כן. הוא שלח אותי לזרז אתכם. עוד יומיים הוא
יבוא בעצמו להשגיח על שלבי הבנייה הסופיים של סהר השוהדה."
אדם (בפחד): "נכפיל את מאמצינו."
אורי אבנרי (בקול רגוע ומאיים): " לטובתך כדאי, אדם. הראיס
איננו סלחן כמוני."

סצינה 2:

קניון רמת אביב ג'. עמית (נער בן 18) והוריו מטיילים בקניון.
הקניון לא מלא במיוחד אך יש בו תנועה. עמית רואה פתאום פינה של
משחקי וידאו.
עמית: "אבא, אני הולך שניה לשחק במשחקי וידאו, בסדר?"
אבא של עמית: "בסדר בני, אנחנו נהייה בבית קפה, אוקיי?"
עמית: "אוקיי."
עמית נפרד מהוריו והולך למשחקי וידאו. המצלמה עוקבת אחרי
ההורים שהולכים לבית קפה ליד. כעת המצלמה מצלמת את פניו של
עמית, ששקוע בנשחק (הבעות פנים בהתאם) ומאחוריו רואים את הוריו
של עמית יושבים ליד שולחן ושותים קפה. רואים צל מתקרב אליהם
ואז נשמע פיצוץ אדיר. עמית מסתובב בבהלה ורץ אל עבר בית הקפה.
עמית מתקרב ורואה את הגופות המרוטשות של הוריו לצד גופת המחבל
המתאבד, ערבי קרח, שעטוף בדפים מהקוראן. מוזיקה מרגשת ועצובה
ברקע.
עמית (בלחץ): "אמא! אבא! אתם שומעים? תגידו משהו! בבקשה!
תגידו משהו!" (פורץ בבכי).
שוטר מגיע למקום. יחד איתו מגעים צוותי מד"א וזק"א.
מבט על פניו הבוכות של עמית. מבט על גופותיהם של הוריו מפונים
ע"י אנשי זק"א. שוטרים מתרוצצים ברחבי האזור.
שוטר זקן (כבן 60 בערך) ובעל זקן מגיע ומחבק את עמית.
עמית (בבכי): "זה לא הוגן! הייתי יכול להציל אותם! אם רק
הייתי מתעקש שלא ללכת לקניון!"
השוטר דוד שדה: "לא היה שום דבר שיכולת לעשות. אתה אינך אשם
במה שקרה."
עמית: "זה לא הוגן... אני נשבע מעתה להילחם בטרור ולהתנקם
באלה שאחראים לפיגוע!"
דוד שדה: "משימה נעלה לקחת על עצמך, עמית. אתה דומה מאוד
לאביך."
עמית (נדהם, מוחה דמעה): "מאיפה אתה מכיר אותי ואת אבא
שלי?"
דוד שדה: "הוא היה שותף שלי לסיורים לפני שנים רבות, לפני
שהוא פרש מהמשטרה."
עמית: "וואו."
דוד שדה: "למעשה, אני והוא עברנו הכשרה מיוחדת בדרכי הימ"מ
ועתה אני מתכוון להכשיר אותך באותם דרכים ולהפוך אותך ללוחם
ימ"מ. בוא איתי."
עמית (עוקב אחרי השוטר דוד שדה): "וואו, אני אהיה לוחם ימ"מ
אמיתי ואמנע את הטרור."

סצינה 3:

פנים. בית קטן, מרוהט בצניעות. שולחן גדול, כמה כיסאות, מטבח
וארון בתוכו.
עמית יושב על אחד הכיסאות בשעה שדוד מוזג להם שתייה.
דוד שדה: "קיבלתי מידע מודיעיני שלפיו הראיס ערפאת מתכנן
מגה-פיגוע שלא נראה כמותו. עלינו לחדור לשורותיו ולסכל את
הפיגוע מבפנים. מאחר ואני מזוהה עם המשטרה אינני יכול לבצע את
המשימה. אתה לעומת זאת נקי מכל חשד ותוכל לשמש כסוכן מצוין."
עמית: "אבל אינני יודע שום דבר על עבודתו של סוכן ובטח לא
להגן על עצמי."
דוד שדה: "לכן אני אכשיר אותך בדרכי הימ"מ."
(דוד שדה ניגש לארון ומוציא ממנו תג של המשטרה ונותן לעמית.)
עמית: "מה זה?"
דוד שדה: "תלחץ פעמיים כאן."
(עמית לוחץ והתג נהפך פתאום לרובה קרבין. פניו של עמית מלאות
תדהמה.)
דוד שדה: "זה היה שייך לאביך."

סצינה 4:

מוזיקה קצבית. רואים את דוד שדה מאמן את עמית. עמית רץ, קופץ,
יורה במטווחים בקרבין, נוהג בניידת, מדבר בקשר, רושם דוחות,
מטפס על קירות, מתחמק ממצלמות, מעמיד פנים ועוד.


סצינה 5 א:

מרכזיית גוש שלום בסניף ת"א. פקידה היפית משועממת עם הרבה
שרשראות  ושיער מחומצן ומסטיק יושבת ליד טלפון שמאחוריו תמונה
גדולה של ערפאת וסביבה סיסמאות שונות של גוש שלום.

רינג! רינג! (הטלפון מצלצל)

פקידה: "שלום, כאן גוש שלום. מדברת שנטיפה, במה אפשר לעזור
לך?"
עמית: "שלום, מדבר עמית. אני רוצה להצטרף לגוש שלום ויש לי
שאלה."
פקידה: "כן?"
עמית: "כמה יהודים אני צריך לרצוח בשביל להתקבל לתנועה?"
פקידה (מבט של אחת שרגילה לזה, בטון מבין ואמפתי): "תבין,
עמית, אנחנו לא רוצחים יהודים. אנחנו רק מעודדים ערבים לרצוח
יהודים ונותנים להם תמיכה מוסרית. הרבה מתבלבלים."
עמית (נדהם): "אוקיי, אוקיי. מה אני צריך לעשות בשביל להתקבל
לתנועה?"
פקידה: "עלינו לבדוק את התאמתך. ראשית עליך לענות על כמה
שאלות בטלפון. אם נמצא אותך מתאים תעבור לשלב הבא."
עמית: "אוקיי, אני מוכן ומזומן."
פקידה: "מהו שמו הפרטי של ראש הממשלה הרוצח שרון?"
עמית: "זה קל. אריק."
פקידה: "לא נכון."
עמית: "זאת אומרת, אריאל."
פקידה: "בזזטט. ניסיון אחרון."
עמית (חושב קצת): "המממ... אדולף?"
פקידה (בשמחה): "יופי!"  (נרגעת) "שאלה הבאה: האם אתה מסכים
לזכות השיבה?"
עמית (חושב): "כן?"
פקידה: "ו..."
עמית (קולט את המסר): "ואני מציע טרנספר של כל היהודים בחזרה
לאירופה."
פקידה: "עמית, רואים שאתה ליברל והומניסט אמיתי."
עמית: "תודה רבה."
פקידה: "אתה רואה פלשתינאי שיוצאים לו חוטי חשמל מהבטן, מה
תעשה?"
עמית (אינסטינקטיבית): "אני אקרא לשוטר."
פקידה: "למה להרוס? התקדמת כל כך יפה."
עמית (מתחרט): "אהההמממ... לא, לברוח זה גם לא טוב. אני
יודע!"
פקידה: "כן?"
עמית: "אני אתקרב אליו ואומר לו איפה נמצאת ההתקהלות הקרובה
ביותר."
פקידה (מתמוגגת): "יפה!" (נרגעת) "שאלה אחרונה: מה תעשה אם
תראה מתנחל פצוע קשה?"
עמית (בלי היסוס): "אני אשתין עליו."
פקידה: "וואו, אתה ממש מעולה! עברת את שלב המיון הראשוני.
תבוא בעוד שבוע בשעה שמונה בבוקר לסניף התנועה בשינקין 43,
תל-אביב ושם תעבור את שלב המיון השני. בהצלחה וכל טוב."
עמית (מתלהב): "תודה רבה".
(הפקידה מנתקת)

סצינה 5 ב:

עמית מגיע אל סניף התנועה בשינקין 43. הוא דופק על דלת שעליה
לוגו גוש שלום. קול אלקטרוני נשמע: "מה הסיסמה?"
עמית (חושב מספר דקות): "שרון רוצח."
הדלת נפתחת.
עמית נכנס לחדר הקבלה. הוא רואה שולחן סלון עם גבינות ויין
ומסביבו יושבים עוד 5 צעירים.
עמית: "גם אתם באתם לשלב המיון השני?"
אחד הנערים: "כן."
קול מהדלת הפנימית: "אילן אחוותי".
אחד הנערים קם ונכנס פנימה. עמית מתיישב במקומו. כעבור דקה
נשמע קול מהדלת: "עמית רקיע".
עמית נכנס פנימה אל החדר ורואה כמה צעירים יושבים ליד שולחנות
בית-ספר.
פקידה (אישה כבת 40, מסופרת קצוץ, לבושה בהידור): "שב כאן
עמית ותענה על הבחינה. יש לך 5 דקות."
עמית מתיישב ולוקח עט. המצלמה מתמדת על הבחינה.

"שאלה ראשונה: מי הוא יורשו האמיתי של יצחק רבין?
א. שמעון פרס.
ב. אריק שרון.
ג. אורי אבנרי.
ד. אהוד ברק. "
(עמית מסמן את תשובה ג')

"שאלה שנייה: השלם - מתנחל טוב זה..."
(עמית רושם "מתנחל מת")

"שאלה שלישית: אם היה מותר לך לקחת רק שלט אחד להפגנה איזה שלט
היית לוקח?"
(עמית רושם: "די לכיבוש של אדולף שרון פושע המלחמה על אדמת
ערפאת שוחר השלום שהפרטנר שלו הוא אורי אבנרי הנאור
וההומניסט")

"שאלה רביעית: מה ראשי התיבות צה"ל?"
(עמית רושם: "צבא הכיבוש האכזרי לישראל")

עמית בודק את הטופס, רושם את שמו, קם ונותן אותו לפקידה.

הפקידה (סוקרת את התשובות): "יפה מאוד. עברת בהצטיינות
יתרה."
עמית: "תודה רבה."
(הפקידה שולפת מאחת המגירות דף נייר ומגישה אותו לעמית)
הפקידה: "תהיה מחר בסניף אום-אל-פאחם בשעה שבע בערב. אורי
אבנרי בכבודו ובעצמו יגיע לקבל את פני המצטרפים החדשים לכוח
העילית של התנועה, הפדייקין."
עמית (נדהם): "וואו. מה זה הפדייקין?"
הפקידה: "יסבירו לך שמה. בעיקרון, רק המצטיינים ויפי-הנפש
ביותר יכולים להצטרף לארגון הזה שכפוף ישירות לאורי אבנרי
עצמו."
עמית (ממלמל לעצמו, אבל בצורה כזו שהפקידה תישמע): "קודש
הקודשים."

סצינה 7:

פנים. לילה. עמית עומד בשורה עם עוד עשרה צעירים (עגילים,
חימצון, לבוש מותגי וקלאברי) בחדר שגודלו ככיתת לימוד. על
הקירות יש כתובות בערבית ופוסטר של אורי אבנרי לוחץ יד ליאסר
ערפאת.
לכיתה נכנס אדם עם חולצת "גוש שלום" ובידו טייפ. הוא לוחץ PLAY
ומוזיקת מרש מפחידה נשמעת. הדלת נפתחת ואורי אבנרי נכנס
באיטיות שסביבו 5 בחורים בלונדיניים חסונים וחמושים ב MP5.
עמית וכל האנשים שאיתו בשורה משתטחים על הרצפה ומשתחווים כמו
בתפילה מזרחית. אורי אבנרי מסמן בידו וכולם קמים וכעת ישובים
על ברכיהם. אורי אבנרי מסמן לשומריו והם מסתדרים לצדו.

אורי אבנרי: "ברוכים הבאים. אני איש השלום אורי אבנרי,
מנהיגה הבלתי מעורער של גוש שלום והשמאלני השמאלני ביותר עלי
אדמות.  כולכם הגעתם הנה עקב דבקותכם הרבה בשלום ובצדק
הפלשתינאי ועקב ראייתכם המפוכחת והמוסרית של המציאות. אתם
המצטיינים, המובחרים, האליטה שבאליטות ואתם תהוו את הדור הבא
של הפדייקין."
אחד מעשרת המועמדים: "סליחה, מר אבנרי, אבל מה זה
הפדייקין?"
אורי אבנרי (צורח): "שקט!" (בזעם) "חוצפן שכמותך, איך אתה
מעז להפריע לנאומי רב-ההשראה?" (לאחד משומריו) "קח את החוצפן
הקטן הזה מפה וטפל בו בהתאם."
המועמד שהפריע (מתחנן): "בבקשה! לא! לא! אני מצטער! בבקשה!"
(המועמד ממשיך למלמל ולהתחנן כאשר אחד השומרים לוקח אותו וגורר
אותו אל מחוץ לכיתה)
אורי אבנרי: "אז איפה הייתי? הפדייקין הם הטוהים שבטובים.
הם..."
(נשמעת צרחה מבחוץ. אורי אבנרי צועק משהו בערבית ואז נשמעת עוד
צעקה  ולאחריה דממה)
אורי אבנרי: "ובכן, הפדייקין הם..." (השומר נכנס בחזרה לכיתה
מחכך ידיו בהנאה) "יחידת הקומנדו של גוש שלום. תפקידיהם
מגוונים וקשים: חלק מהם ממונים להיות שומרי הראש שלי, כמו
יחיאל למשל..." (מצביע על השומר שטיפל בזה שהפריע) "חלק מהם
משמשים כאנשי קשר ביני לבין ארגוניים פלשתינאים שונים והשאר
דואגים לשחד את התקשורת שתהיה מוטה לטובתנו, אם כי בזמן האחרון
זה פחות עובד."
(פאוזה. אורי אבנרי בוחן את כל המועמדים בעיניו)
אורי אבנרי: "מאחר ויש לי די והותר שומרי ראש כולכם תהיו
אנשי קשר. כל אחד מכם יקבל מכותב שעליו הוא אחראי. אתם רשאים
למסור את ההודעות רק למכותבים עצמם ואת הודעותיהם רק אליי. זה
ברור?"
כולם במקהלה: "כן, איש השלום!"
אורי אבנרי: "כעת אני אכנס למשרד כאן ואודיע לכל אחד אישית
מי הוא מכותבו. זה סודי ביותר. אל תגלו זאת לאף אחד, אפילו לא
במחיר חייכם."
כולם: "כן, איש השלום!"

אורי אבנרי יוצא מהכיתה יחד עם 4 משומריו. אחד מהם נשאר ומתחיל
להקריא שמות.
אחד אחרי השני יוצאים המועמדים מהכיתה ורק עמית נשאר בה.

עמית (לשומר): "מה קורה? מדוע הוד-רוממותו אורי אבנרי איש
השלום לא קורא לי?"
השומר (בבוז): "אל תטיל ספק בכוחו של איש השלום."
עמית: "חס וחלילה."
(השומר מסתכל החוצה ורואה שהשטח ריק)
שומר: "טוב, חביבי, תיכנס."

סצינה 8:

עמית נכנס למשרד שבו יושב אורי אבנרי. זהו משרד של יו"ר הסניף
ומרוהט בצורה מהודרת. אורי אבנרי יושב בנוחות על כורסא מעור
ומביט בנוקשות בעמית.
עמית  (מחווה קידה): "מה ברצונך, אדוני?"
אורי אבנרי: "ראיתי את הבחינה שלך. קיבלת את הציון הגבוה
מכולם. נאמנותך כלפי וכלפי גוש שלום אינה מוטלת בספק, אני רואה
זאת כשם שראיתי את הטבח שביצע צבא הכיבוש בג'נין."
עמית (בדחילו ורחימו): "תודה רבה, איש שלום."
אורי אבנרי: "אל תודה לי. בגלל האיכויות שלך בחרתי בך לתפקיד
החשוב מכולם: אתה תהיה איש הקשר שלי עם הראיס יאסר ערפאת."
עמית (מחווה קידה בהתרגשות): "אדוני."
אורי אבנרי (ללא רגש): "משימתך הראשונה היא ללכת לעזה ולבדוק
האם הראיס מרוצה מקצב השלמת סהר-השוהדה."
עמית: "מה זה סהר-השוהדה?"
אורי אבנרי (בכעס): "אל תשאל שאלות! לך עכשיו לדרך, ושלא
יגלו אותך, זה ברור?"
עמית (בהכנעה): "כן, איש שלום."
(עמית קד קידה ויוצא).

עמית יוצא מהמשרד ומהבניין אל החנייה ונכנס אל הג'יפ שלו. הוא
מתניע ומתחיל לנסוע.

סצינה 9:

אי שם בכביש שמוביל לגדר של רצועת עזה. הכביש ריק. עמית נוהג
בג'יפ כבר כמה שעות כשלפתע הוא עוצר בצד. הוא מוציא מכשיר קשר
קטן מכיסו ומניח אותו על מכסה המנוע. הוא לוחץ על כפתור
ומוקרנת הולוגרמה של דוד שדה.

דוד שדה: "איך הולך, עמית?"
עמית: "טוב מאוד. הצלחתי לחדור לשורות הפנימיות ביותר. אני
איש הקשר של אורי אבנרי עם יאסר ערפאת."
דוד שדה: "זה מצוין! מה אתה מצריך לעשות?"
עמית: "אני צריך לבדוק אם ערפאת מרוצה מקצב השלמת
סהר-השוהדה..."
דוד שדה (קוטע אותו): "סהר-השוהדה?! אתה חייב לגלות את הכל
על הדבר הזה. מדו"חות מודיעין שקיבלתי זה דבר קטלני ביותר
העשוי להביא למותם של מאות בני אדם!"
עמית: "אני עכשיו בדרך אל עזה."
דוד שדה: "טוב. ועמית... שהשם יהיה איתך."
(ההולוגרמה נעלמת).

סצינה 10:

רואים את עמית נכנס למבנה הגדול עם הכיפה. הוא הולך במסדרון עד
שהוא נכנס בטעות לאולם ענקי שגודלו כגודל כל המבנה, הוא רואה
את התקרה שהיא בצורת הכיפה הגדולה של המבנה. באמצע החדר ניצבת
במה בצורת סהר שבשתי קצותיה יש שני סלילי טסלה שאל בסיס השמאלי
שבהם מחובר חוט חשמל ומאחורי הבמה ניצב לוח מעוקל גדול מלא
כפתורים ומסכים.  עמית מתקרב אל מרכז החדר ורואה שם סימונים של
אלפי מקומות עמידה.

עמית (חושב לעצמו, voice over): "הסימונים האלה מעידים שתהיה
כאן התכנסות של המון אנשים. ערפאת בטח מקים צבא."

עמית מטפס אל עבר הבמה בצורת סהר ורואה עליה עשרות כני שיגור.
הוא מסתכל במסכים ורואה רחובות ראשיים בערים בישראל.

עמית (חושב לעצמו, voice over): "ערפאת בטח מתכוון לשגר
באמצעות המכשיר הזה אלפי מחבלים מתאבדים אל ערים בישראל ולרצוח
מאות יהודים! המשטרה תהיה חסרת אונים מול מכת טרור שכזאת."
(פאוזה) "זה בטח סהר-השוהדה שדוד מדבר עליו. אני חייב להודיע
לו את מה שגיליתי."

עמית יורד מהבמה ומחפש מקום מוסתר, רואים את עמית מוציא את
מכשיר הקשר ומתחיל לספר לדוד שדה את מה שהוא גילה. עמית שקוע
בשיחה ולא שם לב לשני שומרים ערביים חסונים שמתקרבים אליו.
מאחורי השומרים ניצב אדם, סגנו של אורי אבנרי. השומרים מתנפלים
על עמית ותופסים אותו.

אדם: "טוב, אז יש לנו כאן בוגד, הא?"
עמית: "עזבו אותי!"
אדם (בארסיות): "לא יעזור לך להתנגד." (מבחין במכשיר הקשר)
"אז מה כבר הספקת לגלות?"
עמית (צועק): "שום דבר!"
אדם (נותן לו סטירה): "שקרן. לא עשו אותי באצבע. חכה, חכה,
אורי אבנרי יגיע מחרתיים ואז יטפל בך באופן אישי." (צחוק
זדוני) "שומרים, קחו אותו מכאן ונעלו אותו היטב בצינוק."

השומרים גוררים את עמית שמנסה להתנגד אך ללא הצלחה.

סצינה 11:

פנים. תא צינוק קטן, טחוב ואפלולי. עמית יושב בפנים וראשו
מושפל. לפתע הדלת נפתחת. אורי אבנרי נכנס. עמית מרים את ראשו.

אורי אבנרי: "הכזבת אותי, עמית. באמת בטחתי בך. חבל, היה לך
פוטנציאל להיות סגני."
עמית (מתריס): "לעולם לא הייתי מצטרף לארגון הרשע שלך! בטח
לא כאשר הוא עוזר בארגון המגה-פיגוע של ערפאת. חכה, חכה, צה"ל
והמשטרה יבואו לכאן ויעצרו אתכם מלבצע את תוכניותיכם!"
אורי אבנרי (צוחק בקול רם): "חולשתך היא הביטחון שלך בחבריך.
הפעלת סהר-השוהדה תתרחש היום, בעוד שעה. כוחותיי סרקו את השטח
ואין שום סימן לכוחות צה"ל בכמה קילומטרים הקרובים לכאן. חוץ
מזה, המקום הזה נהנה מחסות בינלאומית ככה שהם לא יעזו לתקוף.
חבריך העלובים לא יוכלו לעצור את התוכנית הגאונית של ערפאת!"
עמית: "אתה תראה שבסוף הרשעים תמיד נופלים."
אורי אבנרי: "חתיכת פשיסט גזען." (קורא) "שומרים! קחו אותו
וכבלו אותו לעמוד שבתא שלי ושל ערפאת. הוא יצפה יחד עמנו
בהפעלת סהר-השוהדה ובהשמדתם של מאות קלגסים כובשים שרודים
בפלשתינאים."

נכנסים שומרים חסונים וגוררים את עמית.

סצינה 12:

יאסר ערפאת ואורי אבנרי יושבים בתא (מרפסת) גבוה המשקיף על כל
האולם. מימינו של אבנרי קשור עמית לעמוד. מתחתם עומדים אלפי
ערבים מגולחים עם חגורות נפץ, הבמה בצורת סהר ריקה. ליד הלוח
ניצבים כמה מדענים שמפעילים את המכשירים.

אורי אבנרי: "יאסר ידידי, אני חושב שהגיע הזמן לנאום."
יאסר ערפאת (קם בכבדות): "אחיי הפלשתינאים, גיבובובורי
התהילה ולוחמי הקודששש, קדושששי אל-אקצא ופאר האיסלאם! היום
כול-כול-כולכם תקקקחו חלקק בג'יהאד הקדוש כנגד היהאוד. היום
ננחית עליהם מכה כל כך קשה שהם ייכככנעו לנו ויברחו כל-כל-כל
עוד נפשם בם מארצינו. פלשתין תחזור להיות מהים עד הנהר כמו
שכככתוב בקור-קור-קוראן!" (יאסר ערפאת מניף את ידיו לאות
ניצחון)
(המחבלים המתאבדים נוהמים משהו בערבית)
יאסר ערפאת: "הגיע הזמן! הפעילו את..."

האולם רועד. דחפור די-ניין ענקי פורץ דרך הקיר תוך רמיסת כמה
מהמחבלים המתאבדים שמתפוצצים בפיצוץ חלש אך לא מזיזים בקצת
לדחפור המשוריין.

יאסר ערפאת (צועק): "שהידים! עצרו אותם!"

המחבלים מתנפלים על הדחפור אך נורים ע"י חיילי סיירת מטכ"ל
שמגיחים מאחוריו. מתפתח קרב אדיר באולם.

אורי אבנרי (צועק אל כבר המדענים): "אל תבזבזו זמן! הפעילו
את סהר-השוהדה!"
עמית (צועק): "לללללללללאאאאאאא!"
אורי אבנרי (בניבזות): "זה מאוחר מידי. אין טעם להתנגד."

דוד שדה פותח חלון בדחפור, לוחץ על תג המשטרה שלו שנהפך לרובה
קרבין. הוא מכוון לעבר עמית תוך כדי צעקת "עמית!". הוא יורה אל
עבר עמית. הקליע חותך את החבלים שקושרים את עמית. עמית מזנק
ונותן אגרוף אימתני לאורי אבנרי שנופל על ערפאת.

יאסר ערפאת (בכעס): "יא אהבל, רד ממני!" (מרים את אורי אבנרי
וזורק אותו אל מעבר למרפסת, אורי אבנרי צורח בשעה שהוא נופל
ומתרסק על הרצפה)

בינתיים, המחבלים מתחילים לטפס אל עבר הבמה ולהתייצב על כני
השיגור.

דוד שדה (צועק לעמית): "בעזרת השם, עמית, בעזרת השם!"

עמית מוציא את תג המשטרה ולוחץ עליו. התג נהפך לרובה קרבין.
עמית מכוון עם הקרבין על חוט החשמל ויורה.

המצלמה עוקבת אחר הקליע שמתקדם באוויר (ברקע קרבות בין החיילים
למחבלים) וחותך את חוט החשמל. כל המסכים במכונה נכבים וסלילי
הטסלה מפסיקים לעבוד. כל אורות המכונה נכבים. סהר-השוהדה
מושבת.

עמית (נושם לרווחה): "שיו."
יאסר ערפאת: "חכככה, יהודון מסריח! אני אנקוקום בך על שהרסת
את תוכניתי!"
(עמית מכוון אל ערפאת את הקרבין)
עמית: "עבר זמנך, טרוריסט זקן ומרושע שכמוך."

סצינה 13:

פנים. תא המפעיל בדי-ניין.

הרמטכ"ל: "אנחנו מנצחים אותם. הגיע הזמן להשמיד את המכשיר
הזה אחת ולתמיד."
דוד שדה (בגאווה): "כן המפקד!" (רגלו של דוד שדה לוחצת על
הגז והוא מוריד ידית)

סצינה 14:

פנים. האולם הגדול. קרבות משתוללים בין חיילי סיירת מטכ"ל
למחבלים המתאבדים. ידם של חיילי סיירת מטכ"ל על העליונה. הרבה
מחבלים נסוגים. חלק גדול מהם שוכבים על הרצפה מתים.

דחפור הדי-ניין מרים את ה"סכין" (השופל) ומתקדם קדימה. כולם
מפנים לו ביראת כבוד את הדרך. הדחפור מגיע אל במת סהר-השוהדה
ומתחיל להרוס אותה. הבמה מתמוטטת. אחר-כך נכנס הדחפור עם שופל
מורם גם בלוח עם כל המסכים. פיצוץ אדיר. הדחפור ממשיך בשלו.
אחרי שהאבק מתפזר רואים את דחפור הדי-ניין נוסע רברס שהוא שלם
לגמרי וקצת מכוסה בפיח.

סצינה 15:

פנים. תא המפעיל בדי-ניין.

דוד שדה (לרמטכ"ל): "המשימה בוצעה. המפקד."
הרמטכ"ל (מחייך): "כל הכבוד."

דוד שדה והרמטכ"ל לוחצים ידיים.

סצינה 16:

עמית ניצב אל מול יאסר ערפאת, מכוון עליו את רובה הקרבין.

עמית: "נו כלב, בא לך להיות שאהיד?"
יאסר ערפאת: "יהודי טוב, זה לא חייב להסתיים ככה! אם תחוס על
חיי אני אתן לך מיליון דולר, מה אתה אומר?"
עמית: "שתוק, יא כאלב. אני לא מושחת כמוך וכמו חברי הכנופיות
שלך."
יאסר ערפאת (מתחנן): "בבקשה אל תהרוג אותי! זה לא מוסרי!"
עמית (חונק בכי): "אתה אל תדבר איתי על מוסר! אתה שאחראי
ישירות לרצח של ההורים שלי ועוד מאות יהודים חפים מפשע. נמאס
לי ממך, אתה רשע... אתה מאוד רשע..."
(ידו של עמית רועדת, האצבע מונחת על ההדק, הוא מזיע)
ערפאת (מתפלל חרישית וממלמל): "בבקשה אללה, חוס על חיי!"
עמית: "אני לא ארד לרמה שלך ושל רוצחיך הפלשתינאים. אני טוב
יותר ממכם. אנחנו היהודים לא מבססים את חיינו על רצח."
ערפאת (מלקלק): "תודה. תודה. תודה. אתה יהודי טוב."
עמית (צועק): "שקט!" (בתקיפות) "אתה הולך לכלא. בישראל תעמוד
למשפט צדק ותוענש. כל העולם ישמע על פשעיך וישללו ממך את כל
הכבוד שאי פעם זכית לו."
(שני חיילים עולים למרפסת)
עמית (פוקד): "קחו אותו מכאן. שימו אותו תחת שמירה הדוקה
ביותר."
החיילים: "כן המפקד!"
(החיילים לוקחים את ערפאת וגוררים אותו מהמרפסת)

סצינה 17:

דחפור הדי-ניין מתקרב אל המרפסת.

דוד שדה: "עמית! קפוץ הנה!"
(עמית קופץ על הדחפור, הדלת נפתחת ועמית נכנס פנימה, המצלמה גם
היא נכנסת אל תוך הדחפור)
עמית: "כשהייתי שם, מול ערפאת, כל כך רציתי להרוג אותו
ולנקום את מות הורי. אבל לא יכולתי..." (פורץ בבכי)
דוד שדה (בטון אבהי): "עשית את הדבר הנכון. זה רק מעיד שיש
לך מוסר ומצפון. מה שלערפאת ולמחבליו אין."
עמית: "מה עם יתר חברי גוש שלום?"
הרמטכ"ל: "עצרנו את כולם. הם יחקרו וישפטו." (פאוזה) "כל
הכבוד, עמית. פעלת שם בגבורה. כשנחזור הביתה אני אמליץ להעניק
לך צל"ש."
עמית: "תודה."
הרמטכ"ל: "גם לך, דוד שדה, יתנו צל"ש."

סצינה 18:

מוזיקה נוגה-שמחה. דחפור הדי-ניין נוסע אל עבר השקיעה.

סצינת 19:

מוסיקת סיום שמחה וטקסית.

עמית ודוד שדה צועדים אל עבר הנשיא ומקבלים מדליות לקול תשואות
ההמון. בשמיים יש זיקוקי דינור והקהל מניף את דגלי ישראל בשמחה
ובגאון.

סוף

קרדיטים מתגלגלים על המסך. ברקע, מוזיקות נבחרות מהסרט.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם גם בני אדם
היו מחרבנים
בארגז עם אבנים
קטנות, כמו
חתולים, בעיית
המים הייתה
נפתרת.


יעקב פופק, על
דברים שאפשר
ללמוד מהחתולים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/7/02 1:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צחי אבנור

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה