נכנסתי לאגם הכינרת ההולך ומתאדה בשלוש לפנות בוקר אחרי עשר
פחיות בירה. אף פעם לא טענתי שאני עמידה בפני אלכוהול, ורוב
האנשים טוענים שבירה זה לא אלכוהול.  מצד שני רוב האנשים
טוענים שעדיף לא לתפוס טרמפים לכינרת באחת עשרה בלילה בלי לדעת
בדיוק לאן את צריכה.
אז ככה זה בערך התחיל. עמדתי לי על הצומת לכיוון טבריה באחת
עשרה בלילה ועצרתי טרמפים. השאלה העיקרית היא- למה?
ובכן יש לזה מספר תשובות, אחת מהן היא שלא היית בבית. תשובה
נוספת היא שאת הבירות התחלתי לשתות עוד בבית. התשובה השניה היא
היותר מתקבלת על הדעת חרף העובדה שאתה אף פעם לא בבית.

בקיצור עמדתי לי על הצומת, לא ממש יודעת לאן אני נוסעת חוץ
מההחלטה הכה ברורה - הלילה אני אטבול בכינרת. תוך כמה דקות
עצרה לי מכונית אחת, בחור כבן שמונה עשרה ישב בתוכה ולא תרח
לפתוח את החלון כדי לשאול אולי לאן, פתחתי את הדלת וכמו מתנצלת
שאלתי "לאן?"
"צומת גולני עוזר?"
"בטח! תודה!" (כמובן שאין לי מושג איפה זה צומת גולני אבל זה
לא היה רלוונטי כל כך לעניין, עקב עיניו הכחולות של הבחור
ושערו האדמוני ,שנראו כל כך טוב, בתאורה הלא מחמיאה של מנורת
האוטו.)
נסענו כעשרים דקות ולפתע שאל אותי הבחור "לאן את צריכה באמת?"
"ת'אמת שאין לי ממש מושג... קיוותי שאני פשוט אזרום עם מה
שיבוא, למה? לאן אתה באמת מגיע?"
"אני נוסע לכינרת. אבל אני אוסף עוד חבר שלי בדרך..." הוא ענה
לי בעניו הכחולות, הוא עשה הפסקה, חשב כמה שניות והוסיף "רוצה
לבוא?"
"למה לא..." עניתי, צוהלת מבפנים. פתחתי פחית בירה והצעתי לו.
הוא אמר שהוא נוהג ואני צחקתי ממש חזק. הוא חייך נבוך ואז לקח
את הפחית ושתה. הוא שאל אם יש עוד כתגובה ישירה פתחתי את התיק
שאיתי לרוחבו וגיליתי לו שתי ששיות בירה ובקבוק וויסקי די יקר
שלקחתי להורים. הוא כתגובה חייך, אני כתגובה עשיתי פרצוף של
מבוגרת ופתחתי חלון.
אספנו את חבר שלו. בחור די נמוך עם שער שחור קצוץ ,וגם הוא כמו
חברו התברך בשתי עיניים כחולות. הוא נכנס והתיישב מאחור. "מי
הגברת?" שאל הנוסע החדש במכונית.
"אני לא בטוח." ענה נהג המירוצים שלנו.
"אני מרי." עניתי. "אני יוסי" ענה הנהג תוך כדי חיוך, "ואני
יהודה, אבל את יכולה לקרוא לי די, ככה קוראים לי החבר'ה - אל
תנסי להבין..."
הודעתי לדי רשמית שאני מצטרפת אליהם לנסיעה לכינרת. יוסי הודיע
לדי ולי שאני מצטרפת אליהם עד יום שבת.  
הוצאו פה ושם בירות מהתיק, הוחלפו רעיונות בדבר להקות רוק שלא
הייתי שוכבת איתם ולהקות בנים שהם לא היו שוכבים איתם. הוחלט
כי דרום אמריקה הוא יעד מועדף לטיול של אחרי צבא, והשנטיפי
האחרון היה על הפנים.

תוך חצי שעה הגענו. עזרתי להם להעביר צידנית כבדה ושני שקי
שינה. חנינו תחת עץ עבות ענק לחופי האגם הגדול. עזרתי להם
להקים אוהל והם נדהמו שאני גם בלי זין וגם יודעת להקים אוהל.
"יפה יפה" הם הנהנו כיחידה אחת כשניצב לו אוהל איתן ומדוגם.
הצעתי להם שהם ילכו לקנות עוד שתיה ואני אכין להם תה הרדוף
הנחלים בינתיים, הם הסכימו והתלהבו. "הרדוף הנחלים, מזמן לא
שתיתי..." מלמל יוסי. זה אולי כי זה די רעיל, חשבתי לעצמי. הם
הלכו לקנות שתיה ואני נשכבתי על שמיכה מתחת לכוכבים.
הם חזרו קורנים מאושר- "קנינו עוד שישיה, זה אומר שיש לנו ביחד
עם שלך איזה שמונה עשרה פחיות ווסקי משובח" אמר די בחיוך מעוות
ומרוצה. התחלנו ב"תדלוק". כל אחד התלבש על כמה פחיות בו זמנית,
שולחן הפיקניק של קק"ל הפך לבר משקאות מצחין מאלכוהול. התחלנו
לצחוק בלי שליטה, לדבר שטיות לרקוד לצליליו של שיר שהתנגן בבר
הסמוך. פתאום קפצתי ונעמדתי על השולחן, "מי שנכנס למים אחרון
ביצה קשה!!" לא נראה לי שהם קלטו מה אמרתי, כי הם התחילו לצחוק
אבל תוך מספר שניות הם כבר החלו במיני-מסע כומתה לעבר המים,
תוך כדי שהם פושטים את בגדיהם לגמרי, ונותרים עירומים
לחלוטין.
אני מביטה בתרחיש הסוריאליסטי הזה ונשפכת מצחוק. מנסה לדלג
לחוף תוך כדי שמיטת שמלה והורדת תחתונים.
כולנו במים שוחים וצוחקים. כמעט טובעים. מצילים כל פעם מישהו
שנעלם יותר מדי זמן מתחת למים.  פתאום מתלכדים ביחד בחיבוק
קבוצתי ועירום.
יוסי שוחה קצת ומתרחק, קוראה לי לבוא אחריו. "מה?" אני שואלת
כשהוא נצמד אליי וממשש. "אני רוצה..." הוא עונה תוך כדי מציצת
הצוואר שלי. "אני לא יכולה, אתה מבין, אני טהורה."
"גם אני טהור." הוא עונה ונוגע בי למטה.
"לא אתה לא מבין. אני בתולה. אני באמת לא יכולה..." הוא ממשיך
ומלטף, ואני ממשיכה ומתחמקת. בשלב מסויים הוא מתעצבן יוצא
מהמים ואני נשארת רק די.
"מה קרה לו?" הוא שואל אותי ואני לא עונה.
די מחבק אותי מאחורה וממלמל "מרי, מרי הבתולה, אולי אני אהיה
רוח הקודש?" אני מסתכלת עליו, ומרגישה כבר את האצבעות שלו
מחטטות בתוכי ומחפשות תשובה.
"אני באמת לא יכולה, אתה לא מבין. אני בהריון... חודש שני."
הוא פולח פה התימהון ומסלק את האצבעות שלו בזמן שלוקח להגיד
אנטיוכוס. גם הוא יוצא מהמים ואני נשארת לבד.

אני פותחת בשחיית גב לעבר השתקפותו הלבנה של הירח במים. מביטה
בשמיכת הכוכבים שמעל ומתענגת על קול הגלים. איזה שקט, איזו
שלווה, אוי כמה אני טיפשה.

כשאני יוצאת גם כן מהמים הם כבר ישנים. אני נכנסת לאוהל ומוצאת
אותם מכורבלים כל אחד בצידו האחר של האוהל, אני נכנסת פנימה
ונשכבת במרכז. נזהרת לא להעיר אף אחד מהם, במקום זה מעירה את
שניהם. יוסי שולח יד ומחבק אותי למעלה, ממזמז את החזה. די מחבק
לי את המותניים ומלטף את התחת. ואני מריה הבתולה ההרה שוכבת
במרכז. יהודה איש קריות לימיני, מלטף את ישבני, ויוספוס
פלאביוס לשמאלי, ממשש את פיטמתי.    
לאחד אני כה טהורה, לשני אני כה מלוכלכת. לעצמי אני כה זרה,
מרוחקת שנות אור ממני.  
אני לא מסוגלת להרדם. היתושים מפריעים את שנתי והלחות בחוף
בלתי נסבלת. אני קולטת את רמת הטימטום החדשה שהצלחתי להגיע
אליה תוך כמה שעות. פשוט מדהים אותי כל פעם מחדש איך אני
מצליחה למצוא דרך חדישה ומקורית לסבך את עצמי.
אני שוכבת לי בין שני הגברים שרק הכרתי. לפתע מתרוממת ומביטה
בהם. הם שיכורים ורדומים לחלוטין. אני יוצאת בשקט מהאוהל
וסוגרת את רוכסן הזבובים אחריי.
אני תופסת את בקבוק הוויסקי, מחזירה לתיק הטיולים שלי, ועושה
פעמיי לכיוןו הכביש הראשי שעוקף את הכינרת.
אני פותחת את מכשיר הפלאפון שלי ומצלצלת אלייך, אולי הפעם כן
תהיה בבית. שוב המשיבון עונה. הפעם אני משאירה הודעה ארוכה,
מספרת לך על כל מה שעשיתי הלילה, מקווה שתקנא ופעם הבאה תרים
את השפופרת. אני די בטוחה שאתה שם ואני לא יכולה להתגבר על
הרצון של להיות איתך הלילה.  
שוב אני על הכביש, מושיטה יד לנהגים, מבקשת, מתחננת שיעצרו לי.

עוצר גבר כבן ארבעים ואומר שאני נראת בדיוק כמו הבת שלו,
"מסכנה" אני ממלמלת לעצמי. הוא לוקח אותי עד אליך, אפילו מכניס
אותי לישוב שלך שרחוק כשני קילומטרים מהכביש הראשי. אני מודה
לו אבל מקללת בלב.
אני צועדת לאורך השדרה שפעם היינו מטיילים בה יד ביד וצוחקים.
אני לא דופקת על הדלת כשאני מגיעה לבית שלך, אני פשוט נכנסת,
אתם לא נועלים את הדלת. בשקט בשקט אני עולה במדרגות כדי לא
להעיר אף אחד. אני פותחת את דלת חדר השינה שלך ורואה ששוב לא
סגרת את החלון לפני שהלכת לישון. הירח שקודם ניבט אליי ממימי
הכינרת וצבע אותה כסף משתקף עכשיו בעורך הלבנבן. השערות שלך,
הארוכות, מכסות את הפנים שלך שבטח חולמים עכשיו עליה. אני
עומדת ומביטה, עומדת ומפחדת.
אני חולצת סנדלים, אבל רק בשבילך. אני מפזרת שער, אבל רק
בשבילך. אני מורידה את הבגדים ונשארת עירומה לגמרי. אני נכנסת
למיטה ואתה מחבק אותי. "ענת?" אתה שואל. אני עונה "מרי". אתה
כאילו לא שומע, מחבק ומלטף, חודר ומתרגש. אני לא מוציאה מילה.

אתה שוב נרדם ואני מלטפת את הבטן שלי. בשם האב הבן ורוח הקודש,
אני כבר בחודש השני. בשם האב הבן ורוח הקודש, אתה האבא. בשם
האב הבן ורוח הקודש, הילד שלנו יומת בעוד יומיים ע"י רופא אכזר
שוועידת ההפלות שלחה אותי אליו. אתה לא יודע מזה. גם לא תדע.
אני נמלטת מהמיטה, מנסה לאסוף את שאריי הכבדות העצמי שלי
שפזורים בחדר. יוצאת חרישית מהבית.
אתה בכל מקרה אף פעם לא שם.