יום שלישי
היה יום יפה. ישבנו, אני ואבא על שפת החוף הפרטי שלי ודיברנו,
זה מן מנהג כזה. כל יום אנחנו יושבים על כסאות ים יוקרתיים
ומדברים, על כל דבר. על מזג האוויר, על אישתי והילדים, על אמא,
על החיים בכלל, ככה זה.
היום היה בהיר ומעונן, הרבה עננים בהירים בשמיים, ואבא, שכל
הזמן משחק אותה הרבה יותר חכם ממני למרות שבחיים שלו הוא לא
עשה תואר אחד ואת כל הכסף שיש לו הוא הרוויח במקרה (בניגוד
אליי, כמובן), הרים את העיניים לשמיים המעוננים ואמר "זה השקט
לפני הסערה". הייתי רגיל לאמירות הפלצניות והבלתי קשורות שלו
אבל הפעם זה היה שונה, הפעם ממש כמעט התחשק לי לשאול אותו למה
הוא התכוון, אבל כשהתחלתי לפתוח את הפה הוא הסתכל עליי במבט
שלו שאמר 'אל תשאל שאלות'. אז לא שאלתי, והמשכנו לדבר, הפעם על
הגננת החדשה של עומר, הבן שלי.
ותוך כדי השיחה שלנו, ממש לפי מה שאבא אמר, השמיים התחילו קצת
להתכהות והעננים הפכו יותר ויותר שחורים. אבל עדיין לא הייתה
סופה, אף לא טיפת גשם אחת.

יום אחרי זה
שוב ישבנו על שפת הים ודיברנו. הפעם לא ישבנו על הכיסאות,
החלטנו שאם תתחיל סופה אז חבל על הכיסאות והתיישבנו על החול
שהיה קריר ונעים באותה שעת אחר צהריים. השמיים היו כהים כבר
בשעה חמש וחצי, כשהגענו, ועד שש כבר היו שחורים לגמרי ומכוסים
עננים מפחידים שצפים להם בשמיים.
הפעם דיברנו על הכסף שלי ועל איך הרווחתי אותו. יותר נכון אני
דיברתי, דיברתי על איך אני שמח שאבא נתן לי רעיון התחלה ואיך
עכשיו אני כבר מנהל בערך ארבעים סניפים של החנות הקטנה שפתחתי
לפני בערך עשרים שנה. ובאמצע המונולוג הארוך שלי, הגנבתי מבט
לעבר אבא ושמתי לב שהוא בכלל לא התעניין. הוא הסתכל על השמיים
השחורים ומלמל לעצמו משהו בלתי מובן.
שאלתי אותו מה קרה והוא אמר ששום דבר, אז המשכתי לדבר. ויותר
מאוחר שמתי לב שהוא מגלגל את העיניים שלו בזמן שאני מדבר, קצת
נעלבתי, מה אני יכול לומר, אבל לא אמרתי לו כלום וכשסיימנו את
השיחה היומית נכנסתי הביתה והלכתי לישון בעוד הוא הלך לטיול
קצר.
בלילה חלמתי שאבא שלי מכין סופה גדולה בתוך קדרה תוך שהוא צוחק
כמו מכשפה. והסופה הזאת עוטפת אותי מכל מקום וכשהיא עוזבת אני
נשאר לבד, ערום, בחושך ובלי כלום, והוא מרחוק, צוחק לו.

עוד יום אחרי זה
אבא שלי כבר לא עשיר כמו שהוא היה. אנשים כבר לא כל כך מתעשרים
מגידול קישואים, אני אישית, לא אהבתי אף פעם קישואים. נראה לי
שבגלל זה אבא שלי לא כל כך אוהב אותי. תמיד חשבתי שזה שאני
הרבה יותר מצליח ממנו לא יפריע ליחסי אבא-בן שהיו לנו. מסתבר
שכן.
בכל מקרה, ישבנו יחד, יום אחרי והיה גשם קל והשמיים צרחו. הם
היו שחורים כמו הלילה כבר בשעה ארבע וסוערים מאוד. זה נראה
שהשמיים מתאמצים ליצור סערה ענקית ומה שיוצא מכל המאמץ הזה זה
רק גשם קל.
אבא עודד אותי לדבר הרבה, דיברתי על הכל. המשפחה, החברים, המצב
הכלכלי וגם קצת על ספורט. מוזר, בדרך כלל אבא היה מעדיף לדבר
מאשר להקשיב, כן, הוא אחד מהאנשים האלה שלא יודעים שלאנשים
אחרים יש גם דעות ותגובות, האנשים האלה שרק מדברים, כל הזמן.
חזרנו מאוחר הביתה ובלילה הגשם התחזק והפך לברד עד הבוקר.

עוד יום עובר
השמיים סוערים. יש גשם חזק ומשוגע ודופק על הגגות של כל הבתים.
אבל אבא לא הסכים לוותר על הפגישה שלנו היום. אז באנו, לבושים
במעילים, צעיפים ומגפיים והתיישבנו על שמיכה נגד מים שקניתי
במאתיים שקלים חדשים באותו יום ודיברנו. יותר נכון דיברתי. אבל
הפעם הסתכלתי על אבא בזמן שדיברתי. הוא דיבר לעצמו והזיז את
השפתיים בשקט והסתכל על השמיים השחורים. ניסיתי להבין מה הוא
אומר אבל אז התבלבלו לי המילים בפה והפסקתי לנסות.
בלילה אבא הציע לי לישון על הגג. הוא אמר לי לקחת את הסדין
החשמלי שלי ולישון עם שמיכה עבה, הוא אמר שיהיה לי נעים. אז
הסכמתי.

לילה
בלילה הלכתי לישון על הגג עם הסדין החשמלי שלי ושוב חלמתי את
החלום הישן. חלמתי שאבא שלי לובש בגד שחור של מכשפות ומכין לי
סופה בקדרה שחורה שרודפת אחריי. ואז שמעתי רעם חזק והיה אור
צהוב, שהפך ללבן.
ואז כשקמתי, ראיתי שאני נמצא במשרד קטן עם מזגן על התקרה
ומישהו עם כנפיים שלבש הכל לבן שעמד מולי. ואז הוא הסביר לי
שמתתי. ברק פגע בי והרג אותי בגלל ששכבתי על סדין חשמלי. אבא
שלי גרם לו לפגוע בי, הוא קינא בי. הוא היה מכשף גדול פעם, ככה
הוא הרוויח את כספו, מסתבר, ועכשיו הוא הרג אותי.
הוא שכנע אותי לישון על הגג בלילה סוער למדי ואז הוא הביא עליי
את הסופה הזאת. אני אתגעגע לשיחות אבא-בן האלה..