חושייך קהים הם
אינך מבחינה בעיקר
את שרויה בתפל
הטירוף ציפור דרור הוא
ואת נעלמת
בתוך מסכת של תשוקה עיוורת
את נעלמת לתוך עצמך
ספרי לי איך היית
כשעוד היית את
כשעוד הבנת שאנחנו קודם כל אנושיים
רגישים כל כך, מפחדים כל כך
להרגיש
כשידעת לנתב את דרכך החזקה
כשעוד היית עצמך, ולא צל של עצמך
שירי לי שיר
שיר על אהבה מטורפת
שלא התקיימה במציאות
שיר שנכתב כשאת בהכרה
כשאת מודעת לעולם
וכמה שהעולם יפה
וכמה שהעולם רגוע ושותק, כמו נהר גועש
המים הם אותם מים
ואהבה היא רגש שאפשר לשלוט בו
ציירי לי את עצמך
את תווי פנייך העדינות
את הרוך, את היופי, את החכמה שנתנו לך החיים
שנות חייך, שחרצו קמטים בליבך
השקט שמילא אותך, היופי שלא מש ממך לרגע
הביטי בי
אני הנני עוד ילדה
ואת כבר לא
הביטי אל החוויות ששינו אותך
איך הימים עברו ואת בתוכם
בונה לעצמך מקלט מוגן
שלפתע נפרץ ולפתע כואב
ולפתע, טבעת בתהום של החלום שלך
כעת
חבקי אותי, לטפי אותי, חייכי אליי
חיזרי להיות חומת המגן שלי
אל תניחי לעצמך לשקוע
חזרי למציאות
עטפי אותי בחום
איבדי את הדרום, המזרח, המערב
את הצפון החזירי לי
כי בליבי הוא מצפן
ואת לי כמו אחות
איחזי בי
בלעדייך, תבונתך שאין לה תחליף
חיי הם דרך תלולה
ומבוך מטורף
ודרך היא לא דרך
חזרי לחיים. |
