הוא אחז את כף ידי בכדי לנשק אותה.
מאותו הרגע בו לפת אותה והחל מקרבה אל פיו רק חיכיתי לרגע בו
יגעו שפתיו בגב כף ידי. רציתי להיות מרוכזת לחלוטין ברגע הזה
ולחוש את השפתיים העדינות. ברגע בו יצאה כף ידי למסלולה נדרכתי
כולי. חיכיתי כל כך לרגע הזה. עיני היו מרוכזות בחזהו העולה
ויורד באיטיות. לפתע הבחנתי במשהו, משהו נוצץ, מתנדנד. עיני
הבריקו כעיני עורב. היתה זו שרשרת עגולה וכסופה, מעין טבעת
שטוחה ובמרכזה חרוטה דמותו של דרקון כסף גדול, מפותל וסבוך
בעצמו ופיו פעור לרווחה.
הדרקון התעורר לחיים ויצא אלי מן השרשרת, קשקשיו מבריקים באלפי
גוונים צהובים וסגולים, פיו פעור ושיניו חשופות. הוא שאג בקול
רם כל כך, שחשבתי שאוזני מדממות. עיניו נצצו כאבן ספיר. הוא
כרך את לשונו הלחה והחמה סביב צווארי, אוחז בו בחוזקה, מאיים
לפצפץ את עמוד השדרה. הבל פיו צרב את ראותי. אחיזתו התהדקה
סביב צווארי כאשר החל לטרוף אותי חיה, שיניו ננעצות בבשרי
ובעיניו גיחוך של בוז. הוא טרף תחילה את כפות ידי והזרועות,
אחר את גופי ורגלי ולבסוף את ראשי.  

שבתי למציאות כאשר שפתיו ניתקו מכף ידי. הדרקון שב אל כלוב
הכסף העגול שלו על החזה, פיו פעור וגופו סבוך. השפתיים שזה עתה
נשקו לי הותירו כוויה על גב כף ידי, כוויה בלתי נראית, אך
צורבת יותר מכל כוויה אחרת שהכרתי.