שתיים בלילה. חושך. כולם ישנים. כולם חוץ ממני. וממנו.
הרגשתי אותו נכנס אט אט ובשקט מתגנב ונעמד לי ליד הכרית.
פקחתי את עיני.
"אני לא מאמינה. עוד פעם אתה? די כבר. איזה קריזה. תן לישון
כבר. זה לא יכול להמשך ככה."
כבר כמה ימים שהוא עושה לי את אותו התרגיל.
בא חרש, מתגנב והופ, גונב לי את השינה. הגמד הזה. יום אחד אני
אתפוס אותו ואקשור אותו לרגל של המיטה ואז נראה איך הוא ירגיש
שאני לא אתן לו לישון.
אלוהים יודע מה הוא עושה עם השינה שלי.
הוא הביט בי במבט מוזר אך מתחכם, כאילו רק מחכה לשניה
המתאימה.
החלטתי שהפעם אני לא מוותרת לו.
בדיוק בשניה שמצמץ הוצאתי יד מהשמיכה ותפסתי אותו. הגמד נראה
בדיוק כמו גמד מהסיפורים עם מצנפת על ראשו.
פניו החווירו ומיד החל בניסיונות חילוץ מכף ידי שכמובן עלו
בתוהו.
"שלום רב, אדון גמד גנב השינה" אמרתי.
מרוב הפתעה לא הוציא מילה.
"הי, אתה יודע לדבר או רק לגנוב שינה מאנשים?"
כשראה שאין לו סיכוי לברוח הבין שעדיף לו לשתף פעולה.
הוא חייך בביישנות ואז אמר "הי, מה שלומך?"
"מה שלומי? אני אגיד לך מה שלומי. איך נראה לך ששלומי יכול
להיות אם כבר חודש שאתה גונב לי את השינה בלילה? איך נראה לך
שאני יכולה להרגיש? אולי תרד ממני כבר ותלך למישהו אחר?"
"אני לא יכול" אמר
"מה זאת אומרת לא יכול? ובכלל מה אתה עושה עם השינה שלי, ומי
שלח אותך אלי?"
"אני לא יכול לומר"
"תראה, אתה כרגע בידיים שלי, תרתי משמע. ועד שאני לא אקבל פה
כמה תשובות אתה לא הולך לשום מקום ולא נראה לי שאני הולכת
לישון בקרוב אז קדימה, דבר"
הגמד עשה חושבים לרגע.
"אוקי, אם אני אגיד לך אז תשחררי אותי?"
"כן"
"מבטיחה?"
"כן, נו כבר"
"אוקי, יש לך חתול בבית. נכון?"
"כן"
ואת יודעת שהחתול שלך ישן 18 שעות בממוצע ביום?"
"כן, נו..."
"אז מכיוון שהמצב כרגע במדינה די דפוק, נו את  יודעת, כלכלה,
ביטחון אבטלה, יש מחסור בשעות שינה ולא נותר לי אלא לגנוב ממך
את השינה ולהעביר אותה לחתול שלך על מנת שיוכל להמשיך לישון
בשקט"
שחררתי אותו. הייתה לי ברירה? הבטחתי.
הגמד נעלם תוך שניה.
ואני?
אני קמתי והלכתי לראות מה יש בטלוויזיה. נו מה כבר יכולתי
לעשות?
שאני אגזול מהחתול שלי שעות שינה יקרות?