שוב לילה ואני יושב וכותב.
שוב לילה ואני יושב וחושב.
חושב על דברים שקרו לי היום ועל דברים שהיו יכולים לקרות לי.
אני שמח על מה שהיה ושמח עוד יותר על מה שלא היה.
כי מה שלא היה יכל להיות רע... רע מאוד.
אז אני שמח על מה שלא היה.
הלילה זה מן הכנה ליום המחר.
יושב וחושב על מה שהיה.
ככה גם יהיה מחר.
ומחרתיים.
ואני לבד, לבד בינתיים.
אולי מחר היא תבוא.
מחר היא תופיע.
אותה ה"אחת" שאותי היא תושיע.
ואז שוב אני אשב בלילה ויחשוב על דברים.
אבל רק על טובים, כי רק כאלה כשאני איתה קורים.