אני מרגישה כ"כ רע, כ"כ טיפשה וכ"כ חסרת כיוון. תמיד נותנת
הרצאות לאנשים מה לעשות ונותנת לו לעשות איתי מה שהוא רוצה. לא
יודעת אם טיפשה אבל מרגישה רע בכל זאת.
כ"כ אהבתי אותו, כ"כ חשבתי שלפעמים אפשר לוותר על קטנוניות ועל
רגישויות בשבילו, עד שזה הופך לקיר. כאב גדול שמתעצם כל פעם
שהוא דורך עליי, וכל פעם שאני נזהרת שלא לפגוע בו.

לפעמים אהבה עושה כ"כ הרבה נזק, אבל לפעמים היא משנה אצלך
המון. נזהרתי כמו על קליפות ביצים, שהוא לא יכעס, שלא לפגוע
בו. כ"כ רציתי שהוא יישאר איתי וייהנה איתי ולא רציתי לשמוע
אותו בוכה או עצוב. ורק עכשיו הבנתי, שאנשים לא הולכים אם
נזהרים ככה, אבל צריך תמיד גם לחשוב טיפונת על עצמך. לא צריך
להיזהר ממלים ומכל צליל שמשמיעים, זה כבר מפחיד את עצמך.
וכ"כ כואב לי עכשיו כשהוא לא הולך בשבילי על קליפות, ואפילו לא
נזהר שלא לפגוע. סליחה לא משנה כלום.
כ"כ כואב לי עכשיו ואני מנסה להתעלם. ללכת על קליפות ביצים
בשביל עצמי, מנסה לא לדשדש במקום ולא לבכות יותר מדי.