כשהתבוננתי בנעמה בזמן שתכננו דברים לעבודה בהסיוטריה קלטתי
שהיא הדבר הכי יפה שאי פעם דיברתי עליו. אני לא יודע איך זה בא
אבל פתאום בין משפט למשפט קלטתי את זה, זה לא שהייתי מאוהב בה
מעל הראש היא הייתה פשוט יפה. רוב אלה שקוראים את זה בטח
חושבים לעצמם שאני כן מאוהב או לפחות דלוק על נעמה. אבל לא,
אני לא דלוק עליה אין מושג למה הברקה או איך שלא תקראו לזה,
באה פתאום אני חושב שזה קשור לגל, אחרי כל השטויות שהוא אמר
אני חושב שפתאום תפסתי את זה שהיא יפה. הרגעים הבאים היו קצת
מביכים, התחלתי לבלבל כמה משפטים פה ושם, וגם לגמגם קצת אבל
אחרי חמש דקות בערך זה עבר. עכשיו לא ידעתי כבר מה לעשות לא כל
יום אתה מבין משהו כזה זה בדרך כלל קורה ישר שמסתכלים עליו אבל
לא אני הבנתי את זה. דפקט פשוט דפקט.
הרגעים הבאים אחרי הבילבול היו הכי מצחיקים, כי אני חושב
שהייתי שרוי במין לחץ חברתי שכזה להתחיל איתה. באמת לחץ חברתי
אתם יודעים שכולם מצפים ממך לעשות משהו כזה ואתה אחרי הכל לא
יכול להגיד להם לא כי אז תדפוק לכולם. אז אומנם אף אחד לא הקיף
אותי וצרח "קפוץ" או משהו דומה אבל בכל זאת, הייתה לי הרגשה
שאני חייב להתחיל איתה כי זה מה שעושים שפוגשים אישה יפה אז
שלא לדבר בכלל על הבחורה הכי יפה שפגשת. אז הדקות הבאות היו
קצת מביכות לשנינו כי הבנתי שהיא מרגישה קצת שאני הולך לעשות
משהו טיפשי.ועוד ועד ועוד דקות עוברות עד שעשרים דקות עברו מאז
שהחלטתי לנסות לבדוק אם היא תצא איתי ופתאום משום מקום פשוט
פלטתי את זה ישר במהירות "נעמההייתרוצהלצאתאיתיבשישי" והיא
ענתה כמובן "מה?!?!" עכשיו הייתי חייב להרגיע את עצמי ואת
דפיקות הלב שלי שמשום מה חזרו על עצמם בכמה שניות על עצמם יותר
מהבטחות של פולטיקאי "נעמה, נגיד שאת לא עושה כלום ביום שישי
היית מעונינת לעשות משהו עם מישהו?" כן עכשיו סיבכתי את עצמי
מעל לראש ובלבלתי כנראה את נעמה "אהה כן אני מניחה" "אז אולי
היית שוקלת לצאת איתי?" זהו גמרתי להיות מסורבל וסיימתי עם
זה.
כמובן שעכשיו מגיע הקטע הקשה התגובה שלה שהייתי מניח שתבוא
בצורת שתי אותיות ותהיה די שלילית. אבל לא קוראים תגובתה הייתה
"נראה" והמשיכה לחייך מין חיוך מסתורי שכזה. כמובן שהימים
הבאים היו ארוכים עד בל יאמן אבל שרדתי, אני חושב. למרות שכל
יום שאלתי אותה לפחות שלוש פעמים עם היא החליטה. "ולא לא לא"
הייתה תגובתה כל פעם מחדש. עד שיום חמישי נפגשנו במקרה ליד
המרכז והיא עדיין שומרת בשבילי את אותו חיוך מסתורי הניעה את
שפתיה ואמרה "אוקי אני אצא איתך". אני לא יודע מה קרה באותו
רגע אבל משהו בהחלט קרה פתאום כל העולם התהפך ונעמה עדיין
נשארה הבחורה הכי יפה שראיתי אבל כבר איך להגיד לא היה לי
עניין יותר וכל מה שיכולתי להשיב זה "בשמחה רק ששישי לא נוח לי
כל כך" מסתורי הוא טבע האדם, מסתורי הירהרתי במוחי בזמן
שהסתובבתי ומחיתי את הדמעות.