חברה שלי פיתחה תסביך מזוכיזם לא מוסבר. זה התחיל יום אחד
כשהיינו במיטה, והיא פתאום ביקשה שאני אוריד לה סטירה. "חלשה,
לא משהו רציני". עקב היותי שמרן והגון סירבתי בתוקף, עצם
המחשבה של לפגוע במישהי שאני אוהב הגעיל אותי, אבל היא התעקשה,
התחילה לבכות ולצעוק ולא הפסיקה, אז הורדתי לה אחת שתסתום.
מייד כשחטפה את הפצצה הזאת לפנים עלה חיוך על פניה והיא נכנסה
לאורגזמה מטורפת, אושר גדול הציף אותה. מאותו יום היא פיתחה
אובססיה מזוכיסטית ורק רצתה שאני אפגע בה כל הזמן. לאחר שהייתי
עד לתגובה האובססיבית שלה לסטירה של אותו לילה הייתי חייב
להציב מחסום ולא להסכים בשום פנים באופן לכל אקט סדיסטי כדי לא
לתת לשיגעון החדש הזה לצמוח אצלה למימדים של מחלת נפש. הבעיה
הייתה שהיא הייתה כבר לכודה עמוק בתסביך מזוכיסטי כבד. בכל
הזדמנות כל שעסק מוחה היה איך אני יכול להתעלל בה במצב נתון.
תמיד כשהיינו לבד במעלית היא רצתה שאני אדפוק אותה מאחורה,
במיטה היא רצתה מכות ושריטות, היא רצתה שאני אזרוק אותה על
הריצפה כאילו אני אונס אותה. אני תמיד סירבתי ועמדתי על שלי,
לא הסכמתי לשתף פעולה עם הטירוף הזה. כל פעם היו ריבים ובכי,
רק בגלל שלא נענתי להצעות המגונות שלה, והיא חשבה על הכל,
משריטות ועד בעיטות קראטה, מקללות ועד יריקות, מהתעללות ועד
החדרת עצמים לפתחי גופה. ואני פעם אחר פעם שמרתי על העמדה
המאופקת וההגיונית חרף הבכי והצעקות שלה. לפעמים הדבר גם הביא
לסצנות פומביות משפילות ביותר כמו הפעם ההיא שהיא השתכרה
במסיבה, עמדה על השולחן וצרחה עליי, "כאן ועכשיו! אני רוצה
שתכניס לי מלפפון, אני רוצה שכולם פה יעשו עליי תורות! אני
שונאת אותך יא אפס! אין לך אומץ?!". אחר כך בדרך הבייתה היא
רצתה שאני ארביץ לה תוך כדי נהיגה בתור עונש על ההתנהגות שלה.
אותו לילה באמת היה בשבילי הקש ששבר את גב הגמל. האובססיה
המדאיגה של האישה המטורפת הזאת היא באמת מעבר לכל פרופורציה
ואני חייב לשים לזה סוף. אני אדם מוסרי וקונסרבטיבי ואני לא
יכול להרשות לעצמי מופרעת מזוכיסטית כזאת שבכל פעם שהדרישות
הפסיכוטיות שלה לא נענות מקבלת טירוף.

באתי אליה בשביל להפרד. "תקשיבי, חייבים לשים לזה סוף, את פשוט
רוצה דברים אחרים ממה שאני רוצה". "אני יודעת מה אני רוצה" היא
אמרה, "וזה גם מה שאתה רוצה, רק שאתה לא יודע עדיין. מה שאני
באמת רוצה, זה שתעיף אותי עכשיו על הריצפה ותדפוק אותי עד שאני
אדמם." לא האמנתי לטירוף שלה. "תגידי את דפוקה? את שפויה? מי
רוצה כזה דבר?" הלכתי לכיוון הדלת אבל היא חסמה לי את הדרך "אל
תלך, עוד לא הענשת אותי", דחפתי אותה הצידה, "עופי לי
מהעיניים, אני הולך". היא שוב חסמה לי את הדרך "דחוף אותי שוב,
אין לך אומץ! אתה פחדן! דחוף אותי שוב!" היא לא זזה מהדרך.
תפסתי אותה והעפתי אותה על הריצפה, "כן!" היא צרחה כמו מטורפת,
זה עיצבן אותי אז בעטתי לה בצלעות כשהיא על הריצפה. "יא חתיכת
אפס" היא צעקה לי. הורדתי לה שתי סטירות לפרצוף וקרעתי לה את
החולצה, משכתי לה למטה את המכנסיים והורדתי את שלי. התחלתי
לפמפם אותה תוך כדי שאני שורט אותה בבטן ובחזה עם הציפורניים
שלי ומידי פעם מוריד לה איזו סטירה טובה. "רצית את זה כואב?!
הנה כואב יא זונה! הנה!" ירקתי לה ישר לפרצוף, קמתי, הרמתי
אותה מהריצפה וזרקתי אותה על המיטה. דפקתי לה את הראש על הקרש
של המיטה. "תפסיק תפסיק" היא צרחה. השכבתי אותה על הבטן ודפקתי
אותה מאחורה תוך כדי שאני מושך לה בשיער הכי חזק שאני יכול
והיא צורחת לי להפסיק. ניפצתי בקבוק יין ולקחתי שבר זכוכית.
התחלתי לשרוט אותה שריטות עמוקות בגב. "את אוהבת שזה כואב
נכון?!" היא רק צעקה לי להפסיק ובכתה. הפכתי אותה וחתכתי לה את
הפרצוף, היא כולה דיממה ולא הפסיקה לצרוח, אז הורדתי לה שני
אגרופים לפנים עד שהתעלפה. המשכתי להתחרע עליה ולשרוט אותה עד
שגמרתי. כשראיתי שהיא לא מתעוררת לקחתי אותה לבית חולים. כשהיא
השתחררה מהאישפוז שלושה ימים לאחר מכן היא הודיעה לי שהיא לא
רוצה לראות אותי אף פעם ואף הגישה נגדי תלונה במשטרה. הרי זאת
היא שביקשה את זה.

נשים פשוט לא יודעות מה הן רוצות.