אומרים שהיית חכמה, הכי חכמה שיש, ומוכשרת, בכל תחום אפשרי.
אומרים שכולם אהבו אותך ורצו להיות כמוך, שהיית בכלל מושלמת,
מדהימה. אומרים שמכל האנשים שזה היה יכול לקרות להם, זה קרה
למיוחדת ביותר. אומרים שהחיים לא הוגנים, שאין הגיון בעולם,
שמיסתוריות הן דרכי האל.

אף אחד לא אמר על הצליל הזה שיוצא לך כשאת מתעטשת, או המבט
החודר הזה שיכול לסנוור אותי. הם לא יודעים שכל דמעה שלך הזילה
10 דמעות שלי, שרק לראות אותך החזיר לי את האמונה באלוהים,
שהיית מקום לברוח אליו מכל עצב בעולם. שהיית מפהקת פיהוק קטן
ומתחסד, שלפעמים פזלת בעין ימין, שלהחזיק לך את היד היה שווה
ערך לסקס עם איזו סופר-מודל, שהעור שלך תמיד היה חם למגע. רק
דברים גדולים הם רואים, את המוניטין השקרי שלך שרק אדם מת יכול
להשיג לעצמו, את המושלמות והכישרון שלך שהשגת בזכות המרצדס
שנכנסה בך והעיפה אותך לקיבינימאט. הם בטח מדמיינים אותך
מתעופפת לשמיים עם חיוך על הפנים. הם לא יודעים שעפת מרחק של
10 מטר לפחות, הם לא ראו את הדם. והראש שלך שהתפצח לשני חלקים
על האי תנועה, גם הוא ניסתר מעיניהם. אף אחד לא תיאר לעצמו
גופה מקופלת טבולה בדם, אם כבר אז נקייה לגמרי, לבושה בשמלה
לבנה, וניחוח של מושלמות בסטייל פוליטיקלי-קורקט נודף מימך לכל
הכיוונים כשלאט לאט צומחות לך כנפי מלאך. חס וחלילה לחשוב על
החתך הענקי בבטן מהסמל הבולט של המרצדס, זה לא יאה לנערה
שהייתה יפה כלכך, וטובת לב לכל אדם. רק את זה זוכרים? אני זוכר
איך את מוצצת, הכי טוב שאפשר, לעד אזכור את האורגזמות המטורפות
שהענקת לי עם השפתיים המדהימות שלך, בלי נגיעות שיניים, בלי
להפסיק באמצע- אפילו לא לנשימה אחת קטנה. כך אזכור אותך, באמת
קטנה ולא בשקר גדול, בזכות ולא בחסד, בזרע ולא בדם. לא את
הפעילות החברתית הנרחבת שעסקת בה, אלא את האזניים הקטנות שלך
שמבצבצות מהשיער, והדמעות הנוצצות שלך שזלגו מהעיניים שיכלו
להמיס אותי. אני אזכור את המגע של היד שלך בין הרגליים שלי,
בעדינות כלכך, ואת המבט שלך באותו רגע, כשהתמימות בעיניים
מתנפצת. אני אזכור את הסקס הרגוע, כשמוזיקת ג'אז מתנגנת ברקע,
לאט ואירוטי. ואת הסקס המהיר והתקיף, גם אותו אני אזכור,
לצלילי הצרחות שלך על השטיח, הכי חזק שאפשר, חזק כמעט כמו
מרצדס שנכנסת בך בכל הכוח, והסמל שלה חודר לתוכך ומתעלם מהצעקה
שלך, ואני ממשיך וממשיך. ככה אני אזכור אותך. את הדופק המתגבר
בכל פעם שאת מופיעה כמו כוכב בשמי הלילה, את תחושת המושלמות
שנוצרת בחיבוק איתך, את האהבה שרק בזכותך יכולתי לדעת מהי ואיך
זה לאבד אותה.

אומרים שלכל דבר יש סיבה.

ברחת מהעולם עם מכונית של עשירים והשארת אותי לבד להזיל עלייך
דמעות, להאבק בזכרונות. לא היית מושלמת, ואני לא מאמין
שניסתרות דרכיו של אלוהים, או שיש בכלל אלוהים. רק עניין של
מזל, של מכוניות גרמניות-נאציות שנוהג בהן עשיר יאפי חסר מצפון
שסוטה מהנתיב והופך את האישה שאני אוהב לערמה של איברים
מדממים. כך אני אזכור אותך. מדממת ולא מחייכת, בוכה ולא צוחקת,
שאני יורד לך ואת לא גומרת, שאני רוצה לשמח אותך אבל את
כואבת.

אומרים שאני צריך להיות חזק עכשיו, שהיית רוצה שאני אמשיך,
שאהבת אותי, שאת עם אלוהים עכשיו, שמרצדס זה אוטו טוב, שגבר
אינו בוכה.