זה לא מונולוג על אהבה, וגם לא על שנאה. זה לא מונולוג עליי,
וגם לא עליך, קורא יקר. הוא לא יגרום לך לצחוק וגם לא לבכות.
זו לא רשימה של סיבות לחיות וגם לא סיבות למות, או דרכים לעשות
את זה. לא על אקדח, או קפיצה, או ציאניד, או כדורי שינה, או
חרקירי, או מנת יתר מסוג כלשהו. זה לא מונולוג על מוצא היקום
ועתידו, ולא על תורת היחסות, זה גם לא על מתמטיקה, פיזיקה,
פילוסופיה או לוגיקה, זה פשוט לא. יש המון נושאים שאפשר לכתוב
עליהם, אבל המונולוג הזה הוא לא על אף אחד מהם. זה לא מונולוג
עם הרבה מטפאורות וגם לא מונולוג עם משמעות עמוקה, זה לא איך
שאני רואה את העולם וגם לא איך שהעולם רואה אותי. זה לא
מונולוג על שמחה ולא על עצב, זה גם לא על דיכאון, בכי, כעס,
אושר אינסופי, כאב, פחד, אכזבה או עונג מיני מכל סוג שהוא. אז
כן, היה אפשר לכתוב פה על רגשות עמוקים וניתוח מעמיק של החיים,
אבל לא. והיה אפשר להכניס פה אמירה חזקה על אחוות העמים או על
איכות הסביבה, אבל אין פה. אז כנראה זה מונולוג על ריקניות,
נכון? לא, גם לא, לא על ריקניות ולא על שלמות, לא על חצי הכוס
המלאה ולא החצי הריק, לא על היינג ולא על היאנג, לא על המלאך
ולא על השטן, זה לא מונולוג על הכל ולא מונולוג על כלום.
המונולוג הזה לא מסביר איך לרדת במשקל ולאכול מה שרוצים, הוא
גם לא יוביל את הקוראים להארה רוחנית שתשנה להם את החיים, לא
יביא שלום, לא הצלחה, לא אושר, לא בריאות. בסיום המונולוג אתה
תשאר בדיוק כמו שהיית לפני שקראת אותו, אותו אחד בדיוק. לא
צעיר יותר, לא בוגר יותר, לא חושב מחשבות חדשות, לא חזק יותר,
לא נחוש ובעל מוטיבציה אדירה, לא שרירי יותר, לא טוב יותר
במיטה, לא מבשל טוב יותר, לא כישרוני יותר בנגינה על חליל צד
וגם לא על צ'לו. אותו הדבר, כי זה לא מונולוג שיש בו ידע גדול
או שאפשר ללמוד ממנו או להבין ממנו משהו, אין פה תוכן מרתק, או
עלילה מתוסבכת או סיום מפתיע.

זו לא מחאה נגד המערכת או נגד השילטון, זה לא מונולוג שמאלני
וגם לא ימני, לא קפיטליסטי ולא סוציאליסטי או קומניסטי. זה לא
מונולוג ליברלי ולא מונולוג שמרני, זה לא מונולוג פוסט-מודרני,
לא אולד-פשן ולא ניו-ווייב. זה בכלל לא מונולוג דתי - לא
מונותאיסטי ולא פאגניסטי. זה לא מונולוג הומוריסטי או ציני, או
שנוי במחלוקת, או מעורר דיון. זה לא ביוגרפיה ולא
אוטוביוגרפיה, זה לא תיזה ולא אנטיתיזה, לא פראפרזה מתעמקת
בשום יצירה אחרת ולא מאמר ספרותי כללי. זוהי אינה צעקה לעזרה
או קריאת מצוקה וגם לא מקום לברוח אליו, זה רחוק מלהיות
מונולוג שמביע תחושות שחבויות אצלי עמוק בלב. זוהי לא פרסומת
מכל סוג שהוא, לא טלפון סלולרי, לא מרכך כביסה, לא בירה ולא
חיתולים. זה לא מונולוג במטרה לגייס כספים למפלגה כלשהי או
לעמותה מסוימת, לא לסובלים מדיסלקציה, לא לסובלים מפיגור שכלי
קל, פרקינסון, סרטן הערמונית, עיוורים, חרשים או נכים. אלו הם
לא הוראות הפעלה למדיח כלים ולא הוראות התקנה למחשב, לא הוראות
שימוש לשמפו כלשהו, או משחה נגד חצ'קונים, או טיפות אף, או
ויברטור משוכלל. זה לא מונולוג שמסביר למה כדאי לקרוא אותו או
למה לא כדאי. ולא, חוסר התוכן המוחלט במונולוג הזה לא משקף שום
משמעות נסתרת, אין פה שום דבר בין השורות, שום מסר סמוי, שום
תובנה עמוקה, שום רעיון שמועבר באמצעים כלשהם. אף מורה לספרות
לא יכול לנתח את המונולוג הזה ולמצוא בו יותר ממה שכבר כתוב
בו. אין פה משהו גאוני שלא שמים לב אליו בקריאה הראשונה, ואם
הופכים את כל האותיות לא מתגלה פה משהו חדש. לא צריך לשנן את
המונולוג הזה בעל פה, וגם לא לזכור לפי ראשי פרקים, לא צריך
לאהוב אותו אבל לא צריך לקטול אותו, אין שום סיבה לקרוא את הכל
שוב, ואין סיבה להתחרט שכבר קראת.