את לא מבינה איך אפשר לאהב כזה אדם.
את לא מבינה איך אדם יכול להיות כזה שפוט של אדם,
להקריב בשבילו את החיים שלך ואז לקבל את המילה הלא יפה
בפרצוף.
אז כנראה ככה זה שאוהבים.

ואז שאתם נפרדים עם כל הבעיות והשגעונות את מתחילה להשתגע ככה
מבפנים.
ואז כל דבר קטן או שמזכיר לך אותו או שגורם לך לשנוא אותו עוד
יותר.
ואז את חושבת ככה לבד עם המחשבות שלך, "האם עשיתי את הדבר
הנכון?"
ואת נזכרת בכל מה שהיה , בכל הקטעים הטובים, בכל מה שעשיתם
ביחד, ואת מתגעגעת לזה.
ואז את נזכרת במה שהוא עשה לך.
כמה שהוא פגע בך פעם אחר פעם, כל טלפון, כל חיבוק, הכל.
כל מה שחשבת נעלם.
יש לך מעין תחושת הקלה שכזאת.
שאת לא צריכה להתמודד עם זה שוב ושוב.
את לא יודעת איך להסביר את זה.
זה אושר מעורבב עם כאב, מעורבב עם בכי.

בסוף את מחליטה, זאת הייתה החלטה שלך, את מאושרת איתה.
את תמשיכי לחיות בלעדיו, יותר טוב לך בלעדיו,
תחשבי על אחרים בנים אחרים, על החיים ותיהי מאושרת.
כי אם את מאושרת הכל נראה הרבה יותר טוב לא?