"ג'יימס תביא את המסמכים איתך אנחנו חייבים לחתום עוד היום על
החוזה" אמר טום בהתרסה.  תמיד היה ג'יימס מאחר בהגשת החוזים
והוא טום היה חייב להגן עליו. טום הוא אדריכל במקצועו ואת
ג'יימס הכיר עוד בימיו בתיכון. "ג'יימס אתה שומע אותי היום זה
היום האחרון היום חותמים על חוזה עוד מעט באים מן הממשלה לחתום
אתה לא יכול להתמהמה יש גבול לעצלנות שלך" טום התחיל להרגיש
שהדם עולה לו לראש וכי זעה קרה מתפשטת על גופו הוא כבר קורה
לג'יימס שעה והוא לא עונה " ג'יימס תזיז את התחת הגדול והמזוקן
שלך לכאן ולא אני דואג להוריד לך שכר על הבובה המתנפחת אצלך
במיטה אני לא אמור לפרנס שני אנשים"
"טוב טוב טום רק תהיה בשקט שלורה לא תשמע הינה הבאתי לך את
החוזה וחוץ מזה שר הבינוי קבע את הפגישה רק לעוד שעתיים לא
לעוד שנייה. ודרך אגב הבובה אתמול התפוצצה אז אין בובה תשכח
מזה" טום הסתכל על ג'יימס במבט ציני משהו והחל מחייך "טוב
ניסיתי לעשות לה אקופונגטורה והיא לא הגיבה הכי טוב עם זה" ענה
ג'יימס במבט אשם וטום התפקע מצחוק "תמצא חיים במקום להתעסק עם
בלונים זה אפילו קצת יעזור לך לצאת מהמצב הקשה הזה אמר טום
והצביע על מכנסיו של ג'יימס. ג'יימס מצידו לא היה איכפת לו איך
טום מדבר אליו הרי הם כבר מכירים קרוב לעשר שנים והוא מכיר את
הסיגנון הציני של טום. "אתה בא היום לארוחת ערב? ג'ורג'י מכינה
ארוחה היום ממש מיוחדת ואנחנו רוצים שתהיה שם ודרך אגב את
מוזמן לארוחת חג ההודיה, הילדים ישתגעו כשיראו אותך הם ממש
מתגעגעים" ג'יימס ענה בהנהון קל אומר תודה ואמר "אני אהיה שם
כבר בשבע".
חייו של טום לא הקלו עליו מן היום הראשון הוא נולד למשפחה
עשירה ובשל כך ציפו ממנו הוריו לנהוג בנימוס אפילו לאדם השנוא
ביותר עליו נורם כי "לך תדע מתי תצטרך אותו או הוא יצטרך אותך
הכל תלוי ברזומה של המשפחה כך זה הולך יותר חברים יותר עסקים"
הוא שנא את חייו באחוזת מלוויל שבדרום ליברפול יותר מכך שנא את
חיי הפרישות. בכל פעם שהיה יורד לעיר בכדי לקנות דבר מה או
להביט בתערוכות של אנשים מן השורה הראשונה היתה יוצאת נפשו
לבניינים הגבוהים למכוניות הרבות אבל יותר מכל היה כמה להראות
כמו פשוטי העם אשר יוצאים מבתיהם בלבושם הצנוע ואין אלפי
עיניים מסתכלות על מכוניתו המפוארת ועל מעמדו הרם כמו איזה פסל
רב חשיבות. הוא שנא את היראה שראה מהילדים ששיחקו ברחוב ולא
רצו לשתף אותו במשחקם ואיך האומנת מראה לו פרצוף חמוץ כאשר
ניגש היה לפושט יד באמצע הרוחב ומתחיל לשוחח עימו על ענייני
היום "אנשים כמונך לא צריכים להסתובב עם יצורים ברמה שלו" אמרה
לו ומשכה חזק בידו הקטנה הארוזה בקפידה בתוך כפפות צמר. ברבות
השנים קנו לו הוריו השכלה מרובה והקפידו על הצלחתו המירבית הוא
הוקסם משיעורי ההיסטוריה ומה שהכי משך אותו היו סיפורי התקומה
של עמים שונים ואיך הדבר השתלב באומנות, הוא היה אשף המתמטיקה
ותמיד אהב לשאול את מורו שאלות רבות אך כל זה היה האין וכאפס
למשיכתו הרבה לאומנות ובעיקר לפיסול ויצירה אומנותית הוא היה
כמהה לשיעורי אומנות ויצירה ונפשו לא ידעה ערגה לנגיעה בחימר
או קרמיקה בכדי ליצור ולהקים. הוא רכש לעצמו אידיאולוגיה של
אהבת הארץ והמולדת ובתוך כך הקמתה ושיפורה. היום טום הוא בן 34
הוא סיים את תוארו באדריכלות סמוך ליום הולדתו ה 25 ואת אישתו
ג'ורג'י הכיר בעת לימודיו ג'ורג'י היא רופאת משפחה וביחד הם
הביאו לעולם 4 עוללים קטנים בהפרש של שנתיים האחד מן השני ג'ים
יוליה רון ואלכס.

שבע בערב ג'ורג'י עדיין במטבח "אז ג'יימס יבוא לארוחת ערב היום
הילדים נראה לי ממש מתרגשים" אמרה ג'ורג'י מוציאה מהתנור את
הפאי תפוחים המשגע. "כן הוא אמור להגיע כל רגע . אני מריח פאי
תפוחים?" "כן, פאי תפוחים אתה זוכה הפעם הראשונה שניסית לארגן
ארוחה רומנטית ושרפת את הפאי תפוחים כל הבית היה עשן ואתה עוד
הזמנת מכבי אש בכדי להציל את העוגה בסוף אכלנו טוסטים באותו
ערב" טום זכר את האירוע בתור אירוע דרמטי משהו אך הוא שמח
שג'ורג'י לקחה אותו בבדיחות הדעת כי אם לא כך בטח מזמן היתה
עוזבת אותו. "אני שומעת מכונית זה בטח ג'יימס אתה יכול לפתוח
את הדלת?" "כן אני כבר הולך, ילדים נחשו מי הגיע?" "דוד
ג'יימס" קראו הילדים בשמחה הם היו קוראים לחברים הקרובים של
ההורים בתור דודים "מה הבאת לנו?" שאלו הילדים בציפיה "כלום"
ג'יימס והסתכל בתקרה ג'יימס היה גוץ שמנמן אשר על קרקפתו
מתנוססת קרחת עגולה הוא היה מושך את שערותיו מצד ימין לצד שמאל
בכדי לחפות על הקרחת אך אלה כשלו ונפלו עם כל תנועה ותנועה
שלו. הילדים הביעו בקולם אכזבה אך שניה אחר כך אמר ג'יימס במבט
מקניט "אם תביאו לי את התיק שלי מהאוטו אני בטח אמצא משהו
מרתק" הילדים עטו על מכונית השברולט של ג'יימס והביאו את תיקו
ויחד עם זה משהו שהיה דומה למשהו פלסטי מתנפח מלא מחטים בתוכו
"מה זה? זה בשבילינו?" ג'יימס לקח את הבובה המחוררת כהרף עין
ואמר "לא זה משהו לא חשוב" וזרק אותה לפח בעודו מוודא כי טום
או ג'ורג'י לא ראו את הדבר המביך הזה. לצערו הרב טום תפס אותו
והחל לצחוק צחוק רועם ג'ורג'י לא הבינה לפשר העיניין והסתכלה
על טום בעיניים שואלות
"סנדי הבובה המחוררת תרתי משמע של ג'יימס חוררה עד הסוף בטקס
וודו אקופונגטורי משהו"
ג'ורג'י הסתכלה על ג'יימס והחלה לצחוק אף היא צחוק רועם ובתוך
כך אמרה " טוב אז עכשיו ברוח טובה בואו לשולחן האוכל מתקרר,
ילדים אוכל" קראה והילדים הגיעו לשולחן מתלהבים מהמתנות "ואוו
תודה על המיני דיסק דוד ג'יימס" ענה ג'ים "כן וגם על המשחק
מחשב" ענה רון יוליה היתה נבוכה אך שמחה לקבל את הספר החדש שרק
עתה יצא לשוק היא השתוקקה לקרוא אותו אך מעולם לא היתה לה
הזדמנות ממש לקרוא למרות שאהבה מאוד לעשות כן הוריה ציפו ממנה
להרבה שכן היתה בת יחידה במשפחה ועתידה להשתתף עם אביה בניהול
עסקיו לכשיצא לפנסיה.
ארוחת הערב התנהלה על מי מנוחות הילדים לא הפסיקו לצחוק לשמע
הבדיחות של ג'יימס וג'יימס היה מלא גאווה הוא הרגיש בבית.
הארוחה נגמרה והילדים הוסבו לחדר המיטות שם החליפו בגדיהם
לפיג'אמות ציחצחו את שיניהם ג'ורג'י היתה פדנטית מאד לגבי
היגיינה ובייחוד היגיינה דנטאלית. הילדים נשקו לטום וטום הרגיש
כי דבר מה לא הולך להיות כשורה הוא חיבק אותם חזק ואמר להם
ברוך "אל תשכחו שאני, אבא שלכם, אוהב אתכם יותר מכל דבר אחר".
ג'יימס נשאר לקפה ובדיוק כאשר עמד ללכת צלצל הטלפון ג'ורג'י
נגשה לענות היה זה מנהל העבודה של טום אשר היה מזמין אצלו את
העיצובים הכי מקוריים שהיה יכול טום להגות ממוחו.
"טום זה פול בטלפון הוא אמר שזה דחוף מאד" טום הסתכל מודאג
ואמר כי הוא תכף חוזר.
"טום מדבר" " טום תקשיב יש לך מחר פגישת עסקים באיטליה לא
השגתי שום מטוס בשבילך אז תצטרך לנסוע באוניה אני מצטער על
חוסר הנוחות אני אפצה אותך מבטיח אבל עכשיו הכי חשוב שתהיה
באיטליה הרשויות זועמות בנינו מבנה ללא צו התחלת עבודה והוא
כבר היה לפני מסירתו ליזם בקיצור סיפור שלם השארתי לך את החומר
באוניה ההפלגה היא בעוד שעה ו...טום עדיף שלא תיקח את ג'יימס
הוא לא יועיל לך שם קח את זה בתור עצה ידידותית מאד ותבצע"
טום היה בטוח שעובדים עליו, איך התחילו וסיימו לבנות בניין ללא
צו התחלת עבודה ממש בורים וכסילים חשב לעצמו ועוד יותר חשב איך
לספר לג'יימס שהוא לא מגיע איתו. טום ניגש לחדר ההסבה היכן
שהיו הוא וג'ורג'י מארחים ואמר "ג'ורג'י אני מצטער אני עוד שעה
עולה לאוניה יש לי הפלגה לאיטליה אני באמת מצטער אבל יש לי רק
כרטיס אחד אני אחזור בקרוב מבטיח. מקווה שלא פגעתי בך ג'יימס
פשוט הם חשבו שיש בעניין רק אדם אחד. ג'יימס הבין לליבו של טום
וסלח לו ג'ורג'י עלתה לעזור לו לארוז את מזוודתו וג'יימס הלך
לביתו "ג'ורג'י אני באמת מצטער אני יודע שמחר יום ההולדת שלך
ואני מבטיח לחזור עד מחר ושלא תשכחי אני אוהב אותך אחזור בקרוב
אני מבטיח" הוא נשק על שפתיה ורץ לעבר המכונית בחוץ היה מזג
אויר סוער במיוחד והוא חשש קצת לגורלו באוניה אך באותה שנייה
העסיק אותו עניין היתר העבודה. איך יכול היה להיות כל כך עיוור
ולא לשים לב לדבר חשוב כזה הוא ניסה לחשוב על אופציות כיצד
יעבור העיניין על מקומו בשלום ללא בתי משפט וכאלה. הוא לא היה
מסוגל לסבול עוד משפטים בחייו על חשבונם וטיפשותם של אחרים.
הוא הגיע לאוניה שנייה לפני שהיא יצאה מן הנמל הוא הראה לדייל
שם את דרכוננו וההפלגה החלה. טום הגיע לחדרו שם חיכתה לו כמות
נכבדת של ניירות כתובים בכל מיני שפות אנגלית איטלקית גרמנית
ואפילו שוודית הכל מוכיחים כמה טיפשית היתה הטעות בידיו של טום
היה היתר הבנייה מן הרשויות האיטלקיות ולא היה צו התחלת עבודה.
זה פשוט נורמאלי אף אחד לא מחכה לצו התחלת עבודה אחרי שמקבלים
היתר בנייה בדרך כלל אין מקרים כאלה שמחכים ליום הזה הצו מגיע
כבר אחרי שלב השלד. הוא קם והכין לעצמו קפה לפתע הרגיש כי
האוניה מתנדנדת שלא כהרגלה היא החלה מתנודדת בטירוף הוא ניסה
להחזיק במשהוא אך הוא חש כי האוניה מטלטלת אותו מקצה לקצה
"סערה הוא שמע ברקע החזיקו חזק האוניה נסחפת" ומן העבר השני של
הקיר הוא שמע "אין סיכוי אנחנו אבודים" הוא גייס את כל כח
הרצון שלו והמוטיבציה יצא מן החדר וראה כי האוניה חצי מוצפת
מים הוא עלה במדרגות וניסה לעזור לחובלים "עזרה, מישהו צריך
עזרה" שאל "לך לחדר קח את המצופים אנחנו עוברים לסירות הצלה
האוניה נפגעה עלינו על שרטון אין סיכוי להינצל" טום רץ לחדר
מתמודד עם התנודות של האוניה הוא מרגיש כי מה שמחזיק אותו כעת
הוא רק כח הכבידה. הוא הגיע לחדר ולא מצא את המצופים, הוא
השתדל להסדיר את נשימתו ורץ לסיפון הוא "יש כאן מישהו?"שאל אך
אין קול ואין עונה הוא הסתכל סביבו האוניה היתה ריקה מנפש חיה
הוא שם לב ששכחו אותו לבד. הוא ניסה לגייס את כל שיווי משקלו
בכדי להינצל אך לשווא הוא ניסה להסית את מפרשי האוניה או לפחות
מה שנשאר מהם ניסה בכל כוחו לצאת מהסערה. לפתע ראה מולו משהוא
גדול בוהק ומסנוור הוא הרגיש כאילו זרם חשמלי עטף אותו הוא
נשאר המום לשנייה והתעלף