לפני כיומיים דיברתי עם אמא שלי, דבר שלא קורה כל יום, על
האפשרויות הנלוזות שבצבא, תפקידי מפתח ודברים שכדאי לנסות
להתקבל אליהם, שיחה שנגררתי אליה בגלל אחי, שראה צו למיונים
והחל להטיף ולהמליץ לי לאן, למה וכיצד ללכת...
מפה לשם התגלגלו העניינים והשיחה עם אמא תפסה כיוון אחר.
"שמעי זה לא ממש משנה מה יקרה עכשיו, כי בעוד כשלוש שנים אני
לא אהיה פה כבר..." אמרתי לה, "למה איפה תהיה? בחו"ל?" היא
צחקה, אמרתי לה שלא... אני אהיה כבר מת... וזה ידוע לכל...
תפנית חלה במבטה, פתאום תפס את עינייה מבט של פחד, והיא אמרה
לי "תפסיק לדבר ככה, מאיפה אתה מביא את השטויות האלה?"
"שמעי, זה הכל מדעי" חירטטתי לה למרות שבראש שלי זה בהחלט
אמיתי, "בואי נלך לפי סטטיסטיקה, אם הסיכוי שלי לעבור יום שלם
בלי למות הוא אחד למיליון, וזה בזמן שאני אזרח. והסיכוי שלי
לעבור יום שלם בזמן, נגיד המממ, שאני חייל חצי קרבי (הכוונה
שלי היא לתותחנים וכל אלה שנלחמים מרחוק יותר) הוא אחד לחצי
מיליון, אז נעשה חישוב קטן, יש בערך אלף יום בשלוש שנים, אז
הסיכוי שלי הוא אלף לחצי מיליון, שזה אומר אחד לחמש מאות,
ונוסיף לכך את המזל הרע שלי בכל תקופת חיי, ועקב כך תפרוץ
מלחמה בדיוק כאשר אני מתגייס, אז הסיכויים שלי נופלים בעוד כמה
אחוזים הלא כן?"
אמא שלי כבר במצב עגבניה קטטונית, מסתכלת אליי, ופשוט אומרת
"אתה יודע שאני לא אוכל לחיות עם עצמי אם יקרה לך משהו?"
בזמן שהיא אמרה את זה רק מחשבה אחת עברה לי בראש, גם אני לא
אוכל לחיות עם עצמי אם אני אמות! כלומר, אני מת! אז מה את
מפילה עליי תיקים רגשיים בזמן שאני מת!?
הוויכוח הוסיף והתלהט עד שבסוף נמאס לשנינו והלכתי לחדר, מאוחר
יותר היא שאלה אותי ברוגע, "מאיפה הבאת את כל ה"שטויות"
האלו?"
לא עניתי לה, פשוט בהיתי בה במבט מזוגג עד שהיא עזבה את החדר,
אבל אני ידעתי מאיפה זה בא, הרי זה ברור, עם כל המצב במדינה,
עם כל החוסר ריכוז של העולם הזה, והחוסר רצון הבלתי פוסק שלי
איך אני אמור לשרוד? נוסיף על כל זה הרגשה מוזרה, לא, לא פחד,
פשוט מוזרה כזו בכל פעם שאני חושב על למות בשביל מישהו, ואני
יודע, כי גססתי כמה פעמים בשביל חברים, וכמו שאני חוטף בשביל
אחרים עכשיו, חבטות רגשיות מכל סוג שיש, אז אני גם אחטוף
כדורים פיזיים בשביל אחרים, ככה אני.
במבט לאחור, אולי לא הייתי צריך לספר לה בכלל על העניין הזה,
ואולי לא הייתי צריך להוסיף לה עוד דברים על הראש, ואולי אני
פשוט טועה בכל העניין?
נקודת מוצא אחרונה, לאופטימיסט/פסימיסט האחרון, מזל תאומים,
אני גם וגם, מה לעשות..?
בגיל שכולם חושבים שהוא התחלה, פה, אצלי, זה יהיה הסוף. הרגשה.