פעם היה איזה קבצן
שעמד באמצע הרחוב
נראה קצת מצחיק לקבצן זקן
הוא אפילו לא שם את הכובע לתרומות.
הקבצן הזה אפילו לא נראה קבצן רגיל
הייתה לו מין חליפה קצת מוזרה וישנה
והכיסים היו פתוחים מה שלא תרצו
הוא רק עמד באמצע הרחוב
ושר לו שם, איזה שיר ישן ומוזר.
אנשים עברו לידו
ברחו ממנו כמו מגיפה
הוא היה נראה להם כמו חייזר מהחלל החיצון
סה"כ איש קטן שעוד לא התאושש
ממחלת הניינטיז.
גם  השיר ששר היה נשמע להם
בשפה בכלל לא מפה
ערבית בתוספת של שפות מוזרות
כמו אפגאנית או סינית.
והוא עמד שם כל הזמן
לא זז מן המקום
המחלה שיבשה לו את המוח
ועשתה לו ניוון שרירים
וכדי להציל אותו בשביל לתת לו
עוד קצת סיכוי,
הוא היה צריך איזה סכום כסף
שאפילו לא ידע שקיים
ואף אחד אפילו לא הציע עזרה
פעם זה היה שונה
פעם הסכום הזה בכלל לא היה קיים
פעם היו אנשים טובים
שנתנו לך חיוך על הבוקר
חיוך אמיתי כזה וזוהר
פעם היו אנשים שעזרו
פעם זה פעם, עכשיו זה עכשיו.
כדי לנסות להציל את עצמו
אחרי שראה שאף אחד לא מציע עזרה
החליט לעמוד באמצע הרחוב
בקור הכי גדול, לעורר קצת אנשים
לשיר להם שיר כזה שאהב נורא.
אבל המחלה שלו הבריחה את כולם
הם בכלל לא ידעו שהיא קיימת עוד
היא נשמעה להם מוכרת אבל חלפה מהעולם
ובזמן שהם שקועים להם
בשנות האלפיים
עם כל הריגושים, הכיף והזיונים
ועם האושר שמוגש לך
על מגש של כסף בחצי מחיר
ואח"כ יש לך כאב בטן או קלקול קיבה
אבל אתה בכלל לא יודע לחבר
אחד ועוד אחד ולהפסיק לקחת
כל מה שנמצא בתוך שקית קטנה
עם חומר לבן מאובק
ובכל הזמן הזה
עמד לו הקבצן הזקן
עם הכיסים הפתוחים
והחליפה הישנה
והשיר מהחלל החיצון
וכולם עוברים
כולם לא יודעים
מחלת הניינטיז עברה מן העולם
ברוכים הבאים למחלה הבאה.