את פשוט שונאת את הערב הזה.
יותר מכל דבר אחר.
הערב הזה, שאת משקיעה הכל בשביל להיראות הכי מושלמת, הכי יפה,
הכי נוצצת.
הערב שאת יוצאת עם חברות לבלות, יותר נכון מתכננת לצאת איתן
ולבלות. את מתלבשת שעה, כמו כל הבנות בעולם הזה,
מתאפרת, מסדרת ת'שיער, מסדרת הכל שיראה הכי יפה בעולם, שכל מי
שיראה אותך לא יזכור איך קוראים לו.
אבל מה... בסוף את חוזרת הביתה אחרי שעה-שעתיים, מתוסכלת
ומעוצבנת.
לא נהנית בכלל, והכל בגלל החברות שלך.
או שהן מצאו להן איזה חתיך ונתקעו איתו, בלי שאת מצאת בו משהו
מיוחד.
או שהן התחלקו לקבוצות, או זוגות
ואת לא מצאת את החצי השני שלך,
או שהן פשוט.... מגעילות אלייך. אדישות אלייך. וממש אבל ממש לא
חברות אמיתיות.
זה קורה כל פעם מחדש,
כל פעם את מתארגנת מחדש, כל פעם את מצפה מחדש, כל פעם את נפגעת
מחדש, וכל פעם... את חושבת שפעם הבאה תהיה יותר טובה.
זה לא ככה.
זה הערב הזה שאת מתכננת בילוי עם החבר שלך.
מתארגנת עוד יותר טוב, כדי שיתגאה בך, שכל מי שיסתכל עליכם
יחשוב "וואי איזה גבר, תראו באיזה חתיכה הוא זכה"
את מתלבשת לפחות שעתיים, מתוכן שעה וחצי בוחרת את הבגדים עם
השילוב הכי מדהים, מתאפרת איזה שעה, מאפרת ומנקה מאפרת ומנקה-
עד שתמצאי את הצללית והאודם שהולכים הכי הכי טוב ביחד, מסדרת
ת'שיער לפחות ב20 צורות שונות, ומנסה לפחות 5 בשמים שונים,
העיקר להיות הכי טובה, הכי יפה, הכי הכי.
בדרך כלל את מצליחה להינות איתו, אבל לא כשהוא משחק אותה גבר
ליד חברים שלו, ולא שהוא שולח מבטים לבנות אחרות.
את שונאת שהוא עושה את זה, את רק חושבת... "אני פה לידך, למה
אתה מסתכל עליה ? למה אתה עושה עליו פוזות ? למה אתה לא מתייחס
אליי בכלל ?..."
ואז את חוזרת הביתה, הוא שואל אותך למה את מצב-רוחית כזאת, למה
את מבועסת.
את סתם זורקת תירוצים, "ידעתי שזה הרוצח בסרט" "הבלונדה הזאת
לבשה אותו דבר כמוני" "נשברה לי הציפורן"
רק שלא ידע, רק שלא יחשוב בכלל, שזה היה באשמתו.
את רוצה שהוא ירגיש הכי טוב שבעולם, הרי הוא החבר שלך, אם את
לא מושלמת ולא מרגישה ככה... לפחות הוא.
זה הערב הזה, שאת מתכננת עם החברה הכי טובה שלך להינות, היא
אומרת "אל תדאגי, אני לא אדפוק אותך, את תיראי את תיהני ותגידי
לי תודה", את חושבת לעצמך-אולי הפעם זה יהיה אחרת ?
את מתארגנת, מתלבשת, מתאפרת, מסדרת ת'שיער.
העיקר העיקר, להיות הכי יפה, ליתר ביטחון, כי מי יודע... אולי
אביר חלומותייך יופיע על הסוס הלבן.
וכמו שאומרים... שכשמישהי מרגישה טוב עם עצמה, אז באמת טוב לה
עם עצמה.
אבל לא לך, את רק חושבת "מה לעזאזל אני עושה פה ? למה אני לא
בבית עם פופקורן מלא שומן וסרט מס' 246 אלף של ברוס ויליס או
איזה ספר טוב של רם אורן ?"
אחרי עוד פעם שהיא דופקת אותך, שהיא עם חבר שלה כל הערב
ולא מסתכלת עלייך בכלל.
לא מתעניינת במה שאת רוצה לעשות, העיקר החבר שלה והיא.
כאילו את לא קיימת, כאילו את לא איתם, כאילו.... חבל שבכלל היא
הזמינה אותך איתם ואת רק צלע שלישית ומפריעה.
מי יודע, אולי היא לא כזאת חברה טובה אחרי הכל.
את לא יודעת מה התשובה לזה שאת תמיד חוזרת לאותו מצב,
את פשוט יושבת וחושבת...
את שונאת את הערב הזה,
שדופקים אותך, ולא במושג המיני של המילה.
את שונאת את הערב הזה,
שגורמים לך להרגיש בבעסה של החיים.
את שונאת את הערב הזה.......
שאת מנסה להיות הכי טובה, ומרגישה פשוט נורא....
את כל כך רוצה ללמוד מטעויות,
להגיד לכל מי שדופק אותך ככה שילך לעזאזל
ושאת בכלל לא נהנת איתו,
אבל את לא עושה את זה.
את רק חושבת שאולי פעם הבאה תהיה טובה יותר.
ומי יודע, אולי זה באמת יקרה.
אולי,
הלוואי.
אני שונאת שדופקים אותי ביציאה,
ביום שישי,
בחופש,
בחג,
לא משנה מתי.
אני שונאת שדופקים אותי,
ולא משנה מי זה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.