איש שכב על הכריות בקצה סוכת המסעדה. שני ילדיו טפסו עליו
ומסביבו.
- להזמין ארוחת ערב?, שאל הגדול.
- עדיין לא, ענה בקול רך.
החשיך. משב רוח הגיע מהים.
בחור צעיר יצא מהמטבח והדליק נרות בבקבוקי פלסטיק חתוכים.
הרוח כיבתה אותם. שב הבחור והדליק.

כמה שעות מוקדם יותר, בחום הכבד שבאוהל, נדלקה אש.
- אתה איתי. אתה נידון. תחייה איתי כך או לא. תקבל אותי כך או
לא.
לעולם לא אשכח. אתה מוכרח. ממני לא תברח. אני אזכיר לך את
הבגידות את הסגידות את הלידות את ההבטחות את הבדידות. אתה תראה
אותי פותחת את הדלת. אתה תראה אותי נפתחת לעולם. אתה תראה אותי
חולמת ויוצרת וזה יהיה מושלם. ולא יהיה לך חלק בכך. אתה תראה
אותי מאוהבת ולא בך, מאושרת ולא איתך. הפסדת, אהובי. לא הסתכלת
עלי. לא חיכית לי. עכשיו אני רצה לבד. אתה יכול ללכת, אתה יכול
להישאר, אני לא שייכת יותר
קם ממקומו
- מה את מדברת? מי את בלעדי? את חסרה. את פעורה. לאן תלכי?
איך? את קשורה בשרשרת. אני החולם. אני היוצר
והדף אותה אל קיר האוהל. היא מייד חזרה לשיווי משקלה ושלחה שתי
ידיים לכיוון פניו. הוא הספיק לתפוס בפרקי ידיה. היא נפלה על
הברכיים, דמעות נקוות. הורידים בזרועותיו השתרגו מעוצמת
התפיסה. פניו האדימו
- הכל שלי שלי שלי  את שלי   הילדים שלי   את בעולם שלי. אני
אגיד ללכת. אני אגיד לקום
נשאה אליו פנים דומעות וירקה בפניו בכל כוחה.
בתדהמה עזב ידיה. היא זחלה החוצה מהאוהל, ברכיה נשרטות באבנים
ואז  נעמדה והחלה לרוץ יחפה על קו המים. אישה בלבן מתרחקת
במהירות.

הילדים נאלמו באימה. איש מחה את הרוק מפניו, התבונן בידיו, שמט
את עצמו על המזרון בחוסר אונים, ראשו בין ברכיו.

עברו דקות, אולי שעות. הרים ראשו כאילו התעורר משינה עמוקה,
ראה את הילדים מביטים בו בדממה. פתח זרועותיו הם רצו לתוכו.
חיבק אותם כאילו
בפעם הראשונה בחייו.
מעך אותם כמעט.
קמו שלושתם והלכו לים. טבלו קרוב לחוף. אחר-כך שטף אותם ואת
עצמו, התלבשו והלכו לשבת בסוכת המסעדה. לחכות.

מהחשיכה הגיחה אישה בלבן.
איש ושני ילדיו קמו אליה.
- עכשיו אתה יכול להזמין ארוחת ערב, אמר בקולו הרך.  
בדממת הלילה ישבו.
כבה הנר על שולחנם. הילדים נרדמו על הכריות. רוח ים נשבה בלהט
של מדבר.
קולות צחוק הגיעו מרחוק.
פסיעותיהם נשמעו כשנשאו את הילדים הישנים לאוהל.
ושקט הלילה.

ואז אמר איש לאישתו בקול גואה
- אני רוצה לבוא אלייך. את לא נותנת לי לבוא אלייך. אני כל-כך
רוצה אותך.מה אני אעשה כשאת לא נותנת לי לבוא עלייך. מה? מה?
מה? לא מבין... אבל אני רוצה אותך. אני צריך אותך. תני לחבק
אותך. רק לחבק אותך אני רוצה. ושתחבקי אותי אני רוצה. את
מאושרת? עשי גם אותי מאושר. אני במצוקה. זה מה שאני מנסה להגיד
לך. אני במצוקה נוראה. תני לי להניח עלייך את הראש. לרגע להניח
את הראש. להניח את הראש. רגע לנוח. אני פצוע. את מרפאה...
אחרים את מרפאה. למה לא אותי? אני רוצה איתך, אני צריך אותך.
תני לי להיות איתך. לא לצעוק לא לצעוק לא לצעוק אני לא צועק,
כואב לי

לאור הירח ראיתי את גווה הזקוף. היא הפנתה ראשה לעברו ולחשה
לחישה
ואחריה השתרר קול הגלים.

בבוקר הים השתפל. סלע נגלה ונדמה כאדם כורע בתפילה.