היא התבוננה בי בזמן שרקדה, היא הייתה כה חושנית, שמה את ידיה
על שימלת המיני האדומה, מלטפת את גופה, מתפתלת, יורדת מטה,
ושוב מעלה, בתנועות מעגליות, פורעת את שערה, מצליפה אותו
באוויר, ואז, רק אז מסתכלת עלי - וצוחקת, מה לעשות אני בן אדם
מצחיק.
כן, בטח, לפחות תנו לי להתנחם בזה, אחת המחשבה השנייה שעומדת
בתור היא שאני נראה מצחיק, וזה בהחלט לא מצחיק אותי, ואני
מקווה מאוד שלא אותה, אין כמו ערך עצמי נמוך, אני מנסה לאכול
ממנו כמה שפחות, החלטתי על דיאטה, מעכשיו אני אוכל רק גאווה,
אפילו אם היא עיוורת, מי זאת, היפהפיה הזאת, בשמלה הצמודה
שתגיד לי מה לעשות, אני לא תלוי באף אחד, לא שם עליה, ולא שם
על אף אחד, מי בכלל רוצה אותה?....
היא עשתה לי סימן עם האצבע של "בוא ואני ייתן לך", לפחות כך
חשבתי, או רציתי לחשוב, היא המשיכה לרקוד, מענטזת פה ושם, זה
היה מחזה נפלא, אלוהים, איך שאני אוהב שיער בלונדיני אצל נשים,
אפילו אם הוא היה צבוע. את האמת, אני לא אוהב בלונדיני, או
לפחות לא הכי, אבל אם כולם אוהבים, אז גם אני, יחי
הקונפרמיסטיות!!!!.
ניגשתי אליה. אתם יודעים, ככה בסטייל, מנענע את הכתפיים, עושה
מבט של "אין לי מושג מה את רוצה ממני, אבל יאללה, למי אכפת,
היום יום שישי", או משהו כזה, זאת הייתה הכוונה. בכל מקרה,
בלעתי את הרוק, ועמדתי פנים מול פנים עם אותה בחורה צעירה,
והיא עדיין רוקדת, לא מפסיקה, היא החלה להזיע קצת, זה היה
אירוטי, מגרה אימה, אבל אני החלטתי לשמור על קור רוח,  עם מבט
של "את לא עושה לי כלום, אני עכשיו יכול ללכת עם מי שאני רוצה,
ולעשות את זה אפילו עם סינדי קרופורד", או משהו כזה, לא
עקרוני. היא אמרה לי להתקופף, הייתי גבוה ממנה, השדיים שלה
נראו מלמעלה כמו זוג מלונים בתוך  בד כתיפה אדום, כאילו זה
הרגע חזרה מהשוק, קיוויתי שהן היו אמיתיות, אני יודע?, מזוייף
לא עושה לי את זה, בכל מקרה, אני דבקתי בניחישות שלא ללכת שבי
אחריה, אבל היא כשראתה שאני לא שומע כלום מפעת המוזיקה מחרישת
האוזניים והקצבית ששררה במקום, היא תפסה את צווארון חולצת
הפלאנל שלי, ומשכה אותי למטה, כדי ללחוש לי דבר מה לאוזן, היא
קרבה את שפתיה לתנוך האוזן ואמרה, "מלצר, אתה יכול להביא כוס
בירה?",
טוב נו.... בכל מקרה לא היה יוצא כלום, היא הרבה מתחת לרמה
שלי, אין כמו המלצרים הטופ שבטופ, עכשיו אם תסלחו לי אני צריך
לגשת לבר, יש לי כוס בירה להביא למישהי.