לתמר היה הכל בחיים,
בית ספר טוב, חברים.
היא אהבה דברים מיוחדים,
היא ראתה את היפים שבמועדים.
היא הייתה ילדה ישרה וטובה,
היא הייתה חרוצה, משקיעה ואהובה.
היא לקחה הכל באיזי, והגיע לפסגה,
עשתה הכל מדרגה מדרגה.
יום אחד הגיעו אנשים,
הם לקחו לה את החיים ושמו מאוחריי סורגים.
בלי סיבה ובלי דיבורים את משפחתה ואת חבריה לאט לאט היו
הורגים.
לסיפור הזה אין ממש המשך,
חוץ מההמשך שלא מתמשך.
גם אותה הם הרגו אם לא הבנתם כבר אז,
תראו איזה יופי כל כך מהר בוזבז.