רייקנות

הרייקנות שמתגנבת בשעות החשיכה המאוחרות לחדר השינה המתכער
בפוסטרים מתקלפים שנחים על קירות מעופשים , מעורר בבטני הקטנה
הרי געש של פחדים מהולים בכאב. הפיצוץ מוליד מחשבות על העבר ,
לא בהכרח הרחוק שמטיס אותי חזרה אלפי שנות אור למקום בו טמונים
חלקיקי פאזל של אכזבה וכאב. בחלון שלי משתקפת דמות מהרחוב
שמזכירה לי אותו.הוא היה גבוה ממני ובכל פעם שהסתכלתי לבדוק אם
יש כוכבים מעליי הוא תמיד היה מתחתם עוטף אותי בידיו הארוכות
והחמימות שנתנו לי הכל ולא כלום. עיניו הכחולות כמו ים אטלנטי
ואני ספינה קטנה חסרת מפרשים בתוך סערה ענקית בתוכם נאבדת ,
אובדת  ומחפשת עיר נמל. זה התחיל בשיחה תמימה כשאני הייתי בוהה
במחשבותי והוא בוהה בי חזרה בסקרנות "מה יש לילדה בת שבע עשרה
לחשוב כל כך הרבה ? "  כאילו מחכה לתשובה אך הוא הרגיש הוא ידע
שיש דברים שאי אפשר לספר והעיינים העיינים סיפרו לו הכל על אבא
ועל ארץ רחוקה על עוני ועל חוסר אהבה ועל כישלונות שאיש אף פעם
לא ידע . והים האטלנטי רגע וניחם ונתן לספינה הקטנה " עלמה "
מקום עגינה והיא היתה פורקת ציוד ונחה מתלאות הדרך בים הכועס.
הנחתי את הספר בצד ואז טיפה מלוחה נפלה על לחי סמוקה ועוד אחת
ופתאום מבול של גשם מלוח הציף את המיטה שלי.
החלטתי לצאת לסיבוב בחוץ , לקחתי את המטריה הארוכה שלי לבשתי
את המעיל הכי מחמם שלי ויצאתי לחפש לי אהבה .
העצים בשדרה התנועעו לצלילי הרוח השורקת וגבר צעיר עםכלבה
קטנטנה פסעו לאיטם בשדרה כאילו זה אמצע הקייץ .
" לא קר לכלבה " שאלתי  הוא בתחילה לא הבין מי דיבר אליו
משהרים מבטו מעלה הבחין בי עומדת לצידו ושערי המתולתל מתעפף לו
ברוח .
" לא , היא אוהבת את הרוח והקור , היא חושבת שהרוח תטיס אותה
אם היא תרוץ מהר מספיק , בגלל זה קראתי לה טוסי "
"שם מקורי " , מילמלתי ועשיתי פרצוף " השאלה היא למה את
מסתובבת ברחוב באמצע הלילה החורפי הזה ? "  " האמת היא שאני
כמו הכלבה שלך טוסי , שהייתי קטנה  אבא שלי הייה שם אותי באוטו
והיינו נוסעים עם חלונות פתוחים בלילה וחולמים שאנחנו טסים
רחוק רחוק מעל הכוכבים של תל אביב "  הגעגועים החזירו אותי
לרחוב ובגלל שאין לי מכונית אני פשוט יוצאת החוצה ומדמיינת
שאני טסה על הרוח לאבא שלי.
הוא הסתכל לי עמוק בעיניים וכמעט חדר לרישתית שם עמדה לה תחושת
מחנק , הוא לקח לי את היד וחימם לי אותה עם שתי ידיו הגדולות
הוא שאל אותי אם אני רוצה להסתובב קצת איתו ועם טוסי  ואני
הייתי כל כך מאושרת שפשוט צרחתי "כן " נלהב שהבהיל אפילו אותי
.
על הכביש נסעו כמעט ורק נהגי מונית משועממים מחוסר עבודה שהיו
מתים לחזור הביתה למיטה החמה אבל העבודה החזיקה אותם על הכביש
בחיפוש אחר נוסעים פוטנציאליים(שלא היו קיימים ) .אני והוא
וטוסי הלכנו בשדרה הארוכה לאט לאט שותקים את השתיקות היפות
האלה מהסרטים שאני כ"כ אוהבת ואני קיוויתי בלב הקטן שלי
שהתכווץ הרבה לאחרונה שהשדרה הזאת לא תיגמר .  
פתאום האיש הזר עצר בפתאומיות ואני פחדתי שהוא רוצה לברוח ממני
,הוא שאל "איך קוראים לך ילדונת ?"ואני  מילמלתי "עלמה..."
הוא עשה פרצוף חושב שמנסה לחשוב על כל ה"עלמות " שהוא הכיר
בחייו ותוהה אם הן דומות לי.
פחדתי לשאול אותו  איך קוראים לו כיוון שאז כל הפנטזיות הקטנות
שלי עליו יעלמו ברגע שהוא יספר לי על עצמו אז פשוט המשכתי ללכת
שותקת בוהה בעצים שפתאום ברוח כבר לא נראים כל כך חזקים.
"אז נתראה מחר באותה שעה ? " הוא שאל , ואני אמרתי שזה תלוי
בטוסי והוא אמר שהוא מקווה שטוסי לא תפגע אם נפגש בלעדיה
ואני חייכתי חיוךביישני לאט לאט ניתקו ידינו אחת מהשניה ועברה
לי צמרמורת בגוף , ניסיתי לזכור את תווי פניו שאם אפנה את מבטי
עדיין אוכל לשחזר אותם ,אמרנו שלום קריר ואני פניתי לכיוון
הנגדי טוסי כבר תפסה תאוצה ורצה קדימה הייתי חייבת לראות אותו
מאחור וכשהבטתי אחורה גיליתי בחורה אחרת לצידו.