בשעה שעשן הסיגריות היתמר לו אט אט כלפי מעלה בצורת מעגלים
דקים ומדויקים, ומחוגי השעון זזו להם בקצב מהיר כלפי השעה 5:00
לפנות בוקר במדינת פנסילבניה, אני התעוררתי לי בתוך תל-אביב
באחד מימי הקיץ היותר חמים של העונה. והיה לי חם, ולא היה לי
מזגן, בפנסילבניה דווקא היה די נעים, אך מי חשב על פנסילבניה
כשבתל אביב 3 אחר הצוהריים, ואתה מרגיש שאתה או טו טו נחנק בשל
האובך האדיר של חודש אוגוסט אשר מונע ממך את סייסטת הצוהריים
הכל כך מתבקשת בתוך המדינה הכי גועשת, לעומת זאת בפנסילבניה
היה שקט מאוד, ניתן לאמר כרגיל. בדיעבד היה נראה באותו יום
שהאירוע המרכזי בגלובליזציה העולמית יהיה פתיחתם המחודשת של
בניני התאומים, וכל עיני העולם התכוננו לשאת את מבטם אל עבר
השחקים בשעה 9:00 בבוקר שעון ניו -יורק, שם ראש העיר היה אמור
לחתוך ברשמיות את החבל המבשר את פתיחתם המחודשת של מגדלי
התאומים.
מי שקם באותו בוקר בשעה 5:00 היה רואה באורך פלא שהאמפייר
סטייט בילדינג נראה כעצוב מההולך להתרחש,(לשאר גורדי השחקים לא
כל כך היה איכפת) אך באותו בוקר אולי בפעם הראשונה בהיסטוריה
היה נראה שכל העיר ניו-יורק ישנה, וגם אלו שלא ישנו לא הביט אל
עבר בניין האמפייר, בשעה 6:00 בבוקר שעון פנסילבניה, 16:00
בצהריים שעון תל-אביב קרו בעולם עוד מספר דברים מוזרים אשר אף
אחד לא נתן עליהם לעולם את הדעת: בתל-אביב לא שודרו חדשות,
הטאג' מאהל בהודו היה קצת עצבני, אך אף הודי לא שם לב לכך,
משום שכל ההודים היו עסוקים בקינות וטקסים על אבל הנשיא שנפטר
מיתה מוזרה יומיים קודם לכן.( ככל הנראה הנשיא נחנק מתבשיל
הקארי שהכינה לו   המשרתת ג'נין, אך לא היה ניתן לדעת זאת
במדויק) ולגבי התיירים ששהו באיזור הטאג', הם אף פעם לא מביטים
ובוחנים בניינים אלא רק מתרשמים, כך שבוודאי הם לא הצליחו
להבחין בפרט הדק שהטאג' קם במצב רוח מעט מבולגן. מלבד זאת
בפראג מהשעון העתיק לא יצאו הבובות בזמן אלא באיחור של 3
שניות, ומכיוון שכבר מזמן אין שום צ'כי שמביט בשעון, והתיירים
הם אותם תיירים אז נכון לשעה 16:00 אחר הצוהריים העניין העולמי
נשאר בתאומים.
בשעה 17:00 אחר הצוהריים הטלפון צילצל בחדרי מהעבר השני של הקו
דיברה מיכל שביקשה את ניסים סרוסי, אני עניתי לה שזאת טעות
במספר והשיחה התנתקה, אך משום מה הקול שלה לא התנתק ממחשבתי,
ולאחר דקת הניתוק עשיתי כוכבית 42 וחזרתי אליה ודיברנו,
ודיברנו... ודיברנו והשעות עברו להן גם בצ'כיה, וגם בפנסילבניה
וגם בטאג' מאהל וגם כאן, והאירוע המרכזי בעולם נראה לפתע כמאוד
מאוד קטן ורק הסיפור האפוקליפטי נשאר: אני מאוהב, רק שהפעם גם
אני לא שמתי לב אליו עד עכשיו.