מוזיקת העולם מתחלפת מעת לעת משמחה לעצובה
ואנשים רוקדים לחילופין. חלקם בזוגות, חלקם בדד. חלקם לא מפסיק
לרקוד לעולם, ואילו חלקם יושב בצד ומתבונן על הרחבה. הם כאילו
קמים לרקוד ושוב יושבים.

הוא מהרוקדים - אני יודעת. אני רואה אותו מזיז את גופו בחן
לקצב המוזיקה המשתנה, לא טורח להעיף חצי מבט על השאר.
אני יותר מאלה המביטים מהצד, היושבים
ומחכים שאחד מאותם רוקדים יזמין אותם בתנועת יד מלוטשת היטב
לבוא איתו לקצה הרחבה.
זה לעולם לא קורה. היושבים נשארים לשבת והרוקדים נשארים לרקוד.


אתה לעומת זאת מהיושבים. מהיושבים לידי. ישבת לידי והתבוננת על
הרחבה מאז ומתמיד.
תמיד נדמה לי כאילו אתה רוצה לרקוד איתי. אבל אתה יודע איך זה
- אתה מדהים וחכם ואתה
באמת מקסים, רק שאתה מהיושבים והוא...הוא מהרוקדים. ואני תמיד
רציתי מישהו שיודע לרקוד.

מוקדש ליושבים מהצד שקמו והתחילו לרקוד