היא הייתה יפיפייה. גבוהה, רזה, עיניים כחולות גדולות עמוקות,
שיער זהוב גולש וארוך, גופה הובלט היטב בשמלת הסטן הסגולה
הארוכה שלבשה. כל מי שראה אותה לא היה יכול להסיר את עיניו
ממנה. נשים. גברים. היא הייתה מדהימה לכל הדעות. שובת לבבות
אמיתית.

וכך גם הוא. בחור שזוף ושרירי, בדיוק במידה הנכונה. עיניו
הירוקות הפכו את מבטו למבט חד וחודר. הוא היה אותו 'האביר על
הסוס הלבן' של כל בחורה עלי אדמות. רק שהוא לא היה צריך את
הסוס הלבן איתו, הוא בהחלט הספיק..

הוא היה שיכור.
זה התאים לה.
הוא המשיך לשתות.
היא הייתה מאושרת.
הוא שלח לה חיוך שרמנטי.
היא ידעה, הוא שלה.
הוא לא ידע מה מחכה לו.
היא רצתה אותו יותר שיכור, שלא יזכור אותה. שלחה לו כוס יין.
הוא קיבל את היין, שתה אותו. וניגש אליה.

הם הגיעו לדירה שלה. תשוקתם זה לזו הייתה יכולה להעלות מים
בלהבות. במהירות בגדיהם החלו לנשור מגופם.
הוא היה מאושר.
היא יותר.
הוא רצה אותה.
היא רצתה אותו שיכור.
הוא החל להרגיש פיכח.
היא לא הרגישה שזה קורה.
הוא חש את המציאות חוזרת אליו.
היא חשדה.
הוא ראה אותה ללא אותה הרגשת שיכרון חושים. השפעת האלכוהול
פגה.
היא חששה מהרגע הזה. ידעה שהוא כבר לא יהיה שלה.
הוא התבונן בה.
היא לא רצתה שיבין.
הוא הביט בה במבט בוחן.
היא חיכתה שיבין.
הוא התבונן תחילה על פניה, אחר על צווארה, על החזה שלה, על
בטנה, על ....

קוראים לה אריאל. בטח שמעתם עליה מתישהו. היא הייתה חיילת
משוחררת שמצבה הכספי היה צפוף, בלשון המעטה. בגלל שרצתה להפוך
לסטודנטית תל אביבית מן המניין נאלצה להשיג את כספה על ידי
התנדבות לפרוייקט. פרוייקט ניסויים. עשו עליה ניסויים גנטיים
והיא קיבלה כסף.
ניסויי אחד נכשל. כנראה שהיא פיתחה איזו שהיא תגובת נגד לאחד
החומרים שהזריקו לה.
בוקר אחד, רגליה נעלמו וצמח לה סנפיר.

הוא ברח.