החמישה יושבים סביב שולחן המטבח. חלק שותים תה מכוסות שקופות.
אבי ונתנאל מעשנים. המאפרה מונחת על השולחן בינהם. בתוכה
מעוכים שישה בדלים, שלושה מהם חומים. סביב המאפרה, על השולחן,
מפוזרות מעט שאריות אפר.
אבי נאנח, נושף מעט עשן ומכבה את הסיגריה שלו במאפרה. הוא
מסתכל על יותם. יותם שקוע בעיתון. מוסף סוף השבוע. בשער תמונה
של אמא מתייפחת, ומעליה כותרת "מות הבן". אבי מעביר את המבט
שלו מיותם אל רונן. בינתיים, נתנאל מסיים את הסיגריה שלו,
ולוגם מהתה. רונן מבחין באבי מסתכל עליו ומחזיר לו מבט. הוא
שואל, "מה?" אבי שותק. יותם, מבלי להסיר את עיניו מהעיתון,
אומר "תראו, כתוב כאן שיותר אנשים נהרגו במדינה בתאונות דרכים
מאשר בכל מערכות ישראל ביחד." השאר ממשיכים לשתוק. יותם מרים
את הראש מהעיתון ומסתכל על האחרים. המבט שלו נופל ראשון על
רונן. רונן שותק ומשחק עם השעון שלו. הוא לוחץ על כל הכפתורים
והשעון משמיע צפצופים רפים. יותם מעביר את המבט אל אבי. אבי
מביט במאפרה. יותם שואל אותו, "מה אתה אומר על זה?" אבל אבי לא
עונה. הוא גם לא מושך בכתפיו. באצבעות שלו הוא ממולל בדל
סיגריה לבן. יותם מתייאש וחוזר לשקוע בעיתון. רונן ממשיך לשחק
בשעון שלו. אבי מתחיל להרגיש קצר רוח. הוא עוזב את הבדל במאפרה
שלו, וחוטף מרונן את השעון. רונן, מופתע שואל "מה? מה יש?" אבי
עונה לו, בזמן שהוא מניח את השעון על ידו על השולחן, "נשבר לי
מהצפצופים שלך!" רונן מושך בכתפיו ונשען אחורנית. אחרי רגע הוא
אומר, "זה שעון חדש, ואין לי מושג איך מכוונים אותו." אבי לא
עונה. הוא שולף סיגריה מהחפיסה של נתנאל. אחר כך הוא מוציא
מצית כחול חלק מהכיס שלו ומדליק את הסיגריה. הוא נושף את העשן
ומניח את המצית על השולחן, על יד החפיסה. נתנאל מסתכל עליו.
"מה אתה עצבני?" הוא שואל אותו. אבי לא עונה. הוא שואף עשן,
ומיד נושף. "אתה רוצה ללכת?" נתנאל שואל אותו. אבי ממשיך
לשתוק. הוא בוהה במאפרה ומאפר לתוכה. האפר ניתז מקצה הסיגריה
ומתפזר על השולחן מסביב למאפרה. נתנאל מתייאש ונשען אחורנית.
אחר כך הוא מותח את ידו ונוטל את הכוס שלו. הוא מסתכל לתוכה,
אך היא ריקה. נותרו בה רק שאריות תה. גרגירים כאלה ומעט נוזל
חום. בכל זאת הוא מקרב את הכוס אל פיו, מטה ראשו אחורנית ובולע
הכל. הוא מניח את הכוס על השולחן. כעת יש שקט. נתנאל מביט
ביותם קורא בעיתון. הוא שואל אותו, "תגיד, למה עכשיו?" אבל
יותם לא עונה. הוא לא מבין שנתנאל מדבר אליו. נתנאל נאנח. אבי
מאפר. נתנאל שולח יד ותופס את העיתון בקצהו העליון. הוא מושך
אותו לכיוונו ויותם מרים את הראש. נתנאל שואל אותו, "למה אתה
קורא דווקא עכשיו?" יותם נראה מופתע. הוא חושב רגע, ואומר "לא
יודע. מה הבעיה? אתם עושים משהו?" נתנאל לא עונה. הוא עוזב את
העיתון. אבי נושף עשן ברעש. יותם מביט בו, ואחר כך בנתנאל. הוא
אומר, "אה. עכשיו אני מבין מה הקטע." נתנאל לא עונה. הוא מסתכל
על יותם במבט משונה. יותם לא נבהל ואומר, "אתה אל תסתכל עלי
ככה. אני יודע בדיוק מה הולך כאן. אבי עצבני אז כולם חייבים
להיות בסדר אליו." נתנאל שותק. הוא מתפלל שיותם ישתוק. אבל
יותם, במקום לשתוק, דווקא ממשיך לדבר. הוא אפילו מעלה את הטון.
"תמיד זה ככה," הוא אומר, "תמיד כשאבי בדיכאון, או עצבני, או
חולה, או מה שזה לא יהיה, כולם חייבים להיות בסדר במאה אחוז.
לא לנשום יותר מדי, לא להרעיש יותר מדי, לתת לו את כל
הסיגריות, וחס וחלילה," הוא מנופף בידיו לאות זלזול, " חס
וחלילה לא להיות מרוכזים בו." נתנאל מסתכל על אבי. אבי עדיין
ממשיך לעשן, ובכל שאיפה הפנים שלו מתעוותים, כאילו הוא שותה
תרופה ממש לא טעימה. יותם חוטף בעצבנות את החפיסה, שולף ממנה
סיגריה, ושולח יד אל הכיס של החולצה שלו. הוא ממשש אותו אבל
הכיס ריק. הוא שולח את היד גם אל הכיס השני, אך גם שם לא מוצא
דבר. הוא מניח את החפיסה על השולחן, ושולח יד אל המצית. הוא
מדליק בעזרתו את הסיגריה, ונושף עשן. אחר כך הוא שוב שואף
ונושף, ורונן צוחק פתאום. יותם מסתכל עליו במבט מרוגז. הוא
אומר בקול, "מה הבעיה שלך אתה גם כן?" רונן מפסיק לצחוק. הוא
אומר, "סתם. אתה נראה כמו קריקטורה." נתנאל מגחך בשקט. יותם
מעביר אליו את המבט, ואחר כך שוב מחזיר אל רונן. הוא אומר לו,
תוך כדי שהוא שואף עשן, "אתה תשתוק. אתה הרי תעשה כל מה שהוא
אומר," והוא מצביע על אבי ביד שמחזיקה את הסיגריה, "אתה הרי
שפוט טוטאלי שלו. אתה קונה לו סיגריות, אתה נותן לו להתנחל
אצלך שבועות. הכל. אין לך חצי כבוד עצמי, או חוט שדרה, או מה
שזה לא יהיה. מילה לא תגיד לו. הבנאדם יכול לחרבן עליך ואתה
מילה לא תגיד לו." יותם משתתק ומאפר על השולחן. נתנאל מסתכל
עליו ורואה איך הוא בכל זאת מפחד לקרב אליו את המאפרה. כולם
ידעו שיותם מפחד מאבי פחד מוות וכל הדיבורים שלו הם סתם הצגה.
כולם ידעו שאם אבי יגיד לו ללכת לקנות לו סיגריות הוא ילך כמו
בובה'לה ויחזור אפילו עם מצית. נתנאל צוחק. הוא אומר ליותם,
"תשתוק, טוב. פשוט תשתוק. לאף אחד אין כח לשטויות הטיפשיות שלך
עכשיו. אם אתה רוצה להזכר בהגדרה של חבר, לך תפתח אבן-שושן.
ואם אין לך מה להגיד אז באמת כבר עדיף שתקרא את העיתון. כולנו
יודעים בדיוק מה אתה שווה." יותם נראה כאילו הוא רוצה להגיד
משהו, אבל בדיוק אז אבי מכבה את הסיגריה שלו במאפרה ונושף עשן
ברעש. יותם זז קצת בכיסא שלו. נתנאל מסתכל על אבי. מכולם, הוא
חש הכי קרוב אליו. אולי בגלל שאביו היה נותן לאבי שיעורים
פרטיים בלשון, והוא בא אליהם די הרבה. לפעמים, אחרי השיעור,
הוא נשאר אצל נתנאל והם מעשנים ומדברים קצת. בתיכון הם לא ממש
דיברו, מקסימום הסתובבו יחד בחצר, אבל אצלו בבית, נתנאל הרגיש
איך הם די חברים טובים. זאת אומרת, חברים טובים בקנה המידה של
אבי. אף אחד לא היה חבר ממש טוב שלו, כי רוב הזמן הוא בכלל לא
היה שם, ובזמן שהיה, הוא העדיף לעשן ולשתוק. הם כולם למדו
בכיתות מקבילות, חוץ מיותם ורונן שלמדו יחד עוד מהיסודי. אבל
בשנה האחרונה, שהיתה גם השנה האחרונה בתיכון, הם התחילו
להסתובב קצת ביחד. זה בגלל שכולם עישנו, והם היו נפגשים כל
הזמן במחששה של בית ספר. המחששה הייתה לא בתוך בית ספר, אלא
ממש מעבר לגדר, כי היה שם גן ציבורי. את רוב ההפסקות הם העבירו
שם, ואבי גם את רוב השיעורים. לא היה לו ממש מה לחפש בבית ספר,
והוא נשאר רק בגלל שאבא שלו, שהיה רופא תחת, הבטיח שהוא יקנה
לו אופנוע אם הוא לא ינשור. לאבא של אבי הייתה בעיה עם
מוניטין, אבל לאבי לא היה אכפת להשאר בתיכון אם על זה הוא יקבל
אופנוע. יותם לא אהב איך שאבי תופס את כל תשומת הלב. הוא לא
אהב שטיפוסים שבעיניו לא היו שווים הרבה, מקבלים את המנהיגות.
לא שאבי היה מנהיג, אבל זה היה די ברור שכשכולם יושבים על
ספסל, כולם ישבו מסביב לאבי. יותם גם לא אהב את העובדה שאבי
קרא לו ג'ינג'י. זה לא שהוא לא היה ג'ינג'י, ואפילו מאד
ג'ינג'י, כל הפנים שלו היו מכוסות בנמשים, אבל הוא לא אהב
שקוראים לו ככה. נהגי אוטובוס קראו לו ככה, והוא היה מרגיש איך
כל האנשים היו מסתכלים. בקיצור, יותם די לא סבל את הבנאדם, אבל
הסתדר עם כל האחרים.
באחת וחצי נתנאל הציע לעבור לסלון. במטבח באמת נהיה די מחניק
מכל העשן, וגם הגב שלו התחיל לכאוב מהכיסא. אבי קם ראשון. הוא
שם את המצית בכיס של המעיל שלו, לקח את החפיסה ביד אחת ואת
המאפרה ביד שניה, והלך לסלון. רונן לקח את השעון שלו, שם את
הכוס שלו בכיור, והלך גם הוא לסלון. יותם הסתכל על נתנאל.
נתנאל החזיר לו אותו מבט. יותם אמר, "אתה יודע שאני צודק."
נתנאל אמר לו, "תשתוק יותם. לפעמים צריך להיות בסדר אל אחרים."
יותם רצה להגיד לו משהו בחזרה, אבל נתנאל הרים את היד שלו
באוויר והצביע לכיוון הסלון ואמר, "יאללה." יותם לא אמר כלום,
קם כשהוא מעיף את הכיסא שלו אחורה, והלך לסלון.
נתנאל אמר משהו לעצמו ועשה תנועה של לא עם הראש. מהסלון הוא
שמע את יותם אומר משהו לרונן, ואז שמע את הצפצופים של השעון של
רונן. הוא חייך לעצמו וקם. הוא לקח שתי כוסות ביד אחת ושתיים
ביד השניה, ושם את כולן בכיור. הוא פתח את המים והשפריץ קצת
לתוך הכוסות. הוא החליט שהוא ישטוף אותן מחר. אחר כך הוא לקח
מטלית מהשיש והרטיב אותה. הוא הסתובב אל השולחן והתחיל לנגב את
האפר במטלית, כשהוא נזהר לא להרטיב את השיער של אלון שישן על
השולחן. כשהוא סיים הוא חזר אל הכיור, סחט את המטלית, שטף
אותה, וזרק אותה על השיש. הוא הסתובב בחזרה אל השולחן, ונגע
בעדינות בראש של אלון. אלון לא הגיב. נתנאל דחף קצת את הראש
שלו, ואלון התעורר. הוא הרים את הראש אל נתנאל והסתכל עליו
בעיניים מכווצות. האור של הנאון סינוור אותו והוא סוכך על
עיניו בידו. הוא התרומם ונשען אחורה על הכיסא. העיניים שלו
עדיין לא התרגלו לאור. נתנאל צחק ואמר לו, "קום יא יפהפיה, אתה
ישן כבר שעה." אלון לא אמר כלום. הוא הוריד את היד מעל העיניים
והסתכל על נתנאל כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא רואה אותו. מבט
כזה של אנשים שהתעוררו במטבח של אנשים אחרים. הוא כחכח בגרון,
בלע, ואז אמר בשקט: "פספסתי משהו?" נתנאל צחק. הוא עשה תנועה
של לא עם הראש ובו זמנית אמר, "לא, רק השטויות הרגילות."
הם ישבו אחר כך עוד איזה שעה בסלון ודיברו על כל מיני. רונן
סיפר שאבא שלו לוחץ עליו ללכת לקרבי, אבל הוא לא רצה. יותם כל
הזמן שתק, ואלון שוב נרדם. אבי אמר לרונן שהוא צריך לעשות מה
שהוא רוצה, ולא מה שאבא שלו אומר לו, ויותם אמר לאבי שכולם
יודעים שהוא נשאר בתיכון רק כי אבא שלו אומר לו. אבי לא הגיב
ורונן אמר שזה לא ככה כי הוא לא רוצה ללכת לקרבי.
אחר כך הם ישבו ושתקו ואבי עישן כל הזמן. לפעמים גם נתנאל
עישן, ולפעמים גם יותם, אבל אבי ממש הדליק סיגריה מסיגריה.
כולם שמו לב, חוץ מאלון שישן, אבל אף אחד לא אמר כלום. רונן גם
רצה לעשן אבל בדיוק כאב לו הגרון, והוא ידע שעדיף לו לא לעשן
עכשיו בשביל לא להיות ממש חולה אחר כך. נתנאל סיפר לכולם
שכשאחותו תחזור מדרום אמריקה, היא כנראה עוברת דירה לתל אביב
והוא יעבור לחדר שלה. אבל אף אחד לא ממש התעניין בזה. נתנאל
שאל את כולם אם הם רוצים קלפים, אבל אף אחד לא ענה, אז נתנאל
ניחש שלא. הוא ניסה לשאול את רונן משהו על מיכל, אבל רונן אמר
שאין לו כח לדבר על זה. הוא אמר שנמאס לו להתנצל כל הזמן,
ושאין לו כח לשטויות שלה. נתנאל חשב שיותם יגיד לו משהו על זה,
אבל יותם המשיך לשתוק. הוא בעיקר הסתכל על אבי מעשן. אלון פלט
מדי פעם איזה חצי נחירה וכולם חצי צחקו. רק בשביל שלא יהיה
שקט. נתנאל רצה שאבי יגיד כבר מה הבעיה שלו אבל אבי רק עישן
ושתק. אחרי עוד חצי שעה יותם הודיע שנמאס לו, ושהוא כבר עייף
ושעוד כמה שעות הוא כבר צריך לקום כי המשפחה שלו עושה איזה
מפגש גדול בבית של דודה שלו. כשאף אחד לא אמר כלום, הוא הסתובב
אל רונן ושאל אותו אם הוא רוצה ללכת. האמת שרונן לא רצה, אבל
לא היה לו כח לפרצופים של יותם אחר כך, אז הוא אמר שבסדר. יותם
קם, ורונן הלך לחדר של נתנאל והביא משם את המעיל שלו ושני
דיסקים. הוא אמר לנתנאל שהוא לוקח לו את הדיסק של משינה וגם
נטאשה. רונן סימן לו מין משהו שאמר 'קח, למי אכפת.' ורונן אמר
תודה. אחר כך הוא לבש את המעיל, ובינתיים יותם העיר את אלון.
אלון התעורר ונראה לא מרוצה. הוא מלמל משהו על זה שנתפס לו
הצוואר ושהוא צמא, ואחר כך הסתכל על יותם. יותם אמר לו שהם
הולכים ושאל אם הוא גם בא. אלון הסתכל על נתנאל. נתנאל שתק.
אלון העביר את המבט לאבי. אבי שיחק עם הכפתורים של השלט של
המזגן. אלון החזיר את המבט אל נתנאל ורצה לשאול משהו, אבל בסוף
לא אמר כלום. כשהוא ראה שיותם ורונן עומדים גם הוא קם. הוא
ניגש אל הכיסא והוריד ממנו את הז'קט. הוא לבש אותו וסידר את
המכנסיים. אחר כך הוא ניגש אל נתנאל ולחש לו על האוזן שיטפל
באבי כי הוא נראה לו קצת מוזר. נתנאל לא אמר כלום אבל טפח
לאלון על הגב. אלון חייך אליו, הסתובב אל יותם ורונן ואמר להם
שיאללה. אם הולכים אז הולכים. השלושה הלכו אל הדלת ונתנאל נלך
אחריהם. יותם סובב את המפתח, וניסה לפתוח את הדלת אבל הסתבך עם
הידית. הוא עזב אותה ונתן לנתאל לפתוח. אחר כך הם יצאו ונתנאל
סגר את הדלת. הוא הסתכל דרך העינית וראה אותם עומדים על יד
המעלית. יותם אמר משהו לרונן ורונן ענה לו משהו. האור נכבה
ומישהו הדליק אותו. אחר כך הדלת של המעלית נפתחה והם נכנסו
לתוכה. נתנאל עזב את העינית וחזר להתיישב על הספה. הוא ישב מול
אבי. הוא הדליק לעצמו סיגריה ונשען אחורנית. אבי שתק. הוא סתם
הסתכל על נתנאל. נתנאל חייך אליו ושאף מהעשן. הוא אהב להחזיק
את הסיגריה בזווית של הפה שלו ולא באמצע. זה נראה לו טוב יותר.
לפעמים הוא אפילו היה בודק איך זה נראה במראה, עד שהוא מצא את
הספוט הכי מתאים. אבי אמר לו, "נו מה?" ונתנאל החזיר לו, "מה?"
אבי שתק. הוא הסתכל על הקירות בסלון, על התמונות. אחת מהן
נראתה לו בסדר, אבל לא היה לו כח להתעמק. הוא הרגיש עייף ורצה
יותר מהכל פשוט לבכות. אחר כך הוא חשב על זה שנייה, והחליט
שיותר מתחשק לו לישון. אז הוא הניח את הרגליים שלו על השולחן
הלבן, והתמקם לו בתנוחה הכי נוחה שהוא מצא. הוא חיכה שניה, ואז
הסתדר עוד קצת. הוא הביט בנתנאל. נתנאל עישן ושתק. הוא אמר
לאבי, "עזוב אותך." אבי חצי חייך ואמר, "עוזב." אחר כך הוא שתק
שניה ושאל, "תגיד, איפה אמא שלך בכלל?" נתנאל שאף ונשף עשן,
ורכן אל השולחן לכבות את הסיגריה במאפרה. אחר כך הוא שוב נשען
אחורנית ושם רגל אחת על הספה. הוא אמר, "אמא שלי במרוקו." אבי
אמר בחיוך, "ואללה, כמו ב..." אבל נתנאל השתיק אותו, "שלא תגיד
את זה אפילו, מספיק צחקו עלי כבר." אבי שתק וחייך. אחר כך הוא
עצם את העיניים. הוא הרגיש שהוא הולך להירדם. הוא הכניס את שתי
הידיים לכיסים. |