לאליפות העולם במונופול הגיעו שלושים ושניים ברי-מזל משש יבשות
שונות. המשחקים שודרו ברשת של ההוא שקנה לוויין אחרי שזכה
פעמיים בלוטו ופעם בחיש-גד. לוח המשחקים שחולק בין הצופים היה
בצורה של חפיסת קלפי "שירותי רווחה", והמקום היה מוצף קוביות.
היתה אווירה של מעין קרנבל-קוביות, זר שנכנס למקום היה בטוח
שהוא נמצא במונית הגדולה בתבל. המשחקים (בחסות חברת החשמל
וחברת המים המקומיות) שווקו כ"מוצלחים ביותר בתולדות החברה
המודרנית" ובמהלכם נחזה כי יימצאו תרופות לשלושה סוגים שונים
של סרטן.

כל הטיסות שהביאו את המועמדים לאליפות העולם במונופול המריאו
בזמן ונחתו בזמן, ואף אחת לא נחטפה. בזמן ההתארגנות לתחרות
הגיעו לטלפוני המועמדים כ-140 שיחות המבשרות על הצעות חוזים,
העלאות שכר, לידות של נשותיהם וגם אי-אילו מצברי נפט שנתגלו על
אדמותיהם. המתחרה שעמד למשפט על מרמה (זה קורה הרבה לברי-מזל)
קיבל בחוסר-הפתעה בולט את הידיעה על מחלה משתקת שגרמה לתובע
לחדול מדיבור ולשלם לו את הוצאות המשפט. השפעת המתחרים ניכרה
גם מחוץ לאולם: עלי התלתן בשדה הסמוך צמחו מרובעים כולם העונה,
בעוד החתולים השחורים נדדו מערבה באופן המוני. מזג-האוויר היה
אידיאלי והכל היה ערוך ומוכן להתחלת המשחקים.

בשלב הבתים של אליפות העולם במונופול נרשמה הסנסציה הראשונה.
הקוריאני קיבל דאבל 4 ועלה על המשבצת של מס-הכנסה. האולם כולו
הוכה בהלם והמשתתף הובל החוצה, לשאוף מעט אוויר צח וללגום
כוסית יין. משחזר, התאושש עד מהרה ותוך פחות מסיבוב כבר שלט
בשתי רכבות וקיבל את הקלף שלפיו זכה בתחרות יופי (15 דולר טבין
ותקילין). מכאן והלאה הקוביות שבו למסלולן התקין, נולדו עוד
כמה בנים בבית (שלושה קילו מאתיים) ומניות שבהן השקיעו המתחרים
הרקיעו שחקים.

גם עשרות אלפי הצופים שהגיעו לאליפות העולם במונופול קיבלו
השראה מהמזל של המתחרים. אולם החתונות הארעי שהוקם במיוחד ליד
מוקד המשחקים אירח ממוצע של שבע-עשרה חתונות ביום, כולן של
אנשים שהכירו בקהל והתאהבו באופן מיידי. גם הזוגות שלא מיהרו
להתחתן מצאו פינה רומנטית בטיילת הסמוכה למקום (דמי כניסה: 50
דולר). הגבר שנשפך לו קצת קטשופ על החולצה באמצע חצי-הגמר קיבל
חוזה פרסום אצל היינץ, והאישה שנפגעה בראשה מכובע מתכת קטן
נזכרה לפתע בילדותה המאושרת בשדרות התמרים באילת.

בגמר אליפות העולם במונופול היתה תכונה עצומה ביציעים. הקרב
שהתנהל בין הצ'יליאני לאיטלקי הזכיר את הגמר ב-1955, הגמר
האגדי (מנדוזה-חילאווי) בו משכון מהיר של רכבות משא בע"מ
וקוביות אכזריות במיוחד הספיקו לספרדי בעל השפם לגרום לסעודי
לנחות ישר בבית המלון בפארק הלאומי ולהכריז על פשיטת רגל. בגמר
שלנו האיטלקי הראה לצ'יליאני מה הוא חושב על הסרייה שלו בטבריה
כשעקף אותה באלגנטיות (חמש-שלוש מ"ביקור בכלא"), וזה השיב לו
בנחיתה היישר על "התחל כאן" (400 דולר במזומן). לאחר מספר
סיבובים מתישים ודיוני "החלפות" סוערים וברוטאליים נראה
האיטלקי מחכך ידיו בהנאה אל מול האימפריה שבנה בעוד הצ'יליאני
חופן ראשו בידיו במחשבה על עתיד ילדיו ועל קלף ה"הזדמנות" הבא
בחפיסה. "נכנע?" שאל האיטלקי, שידע שעכשיו יקבל 5 ויזכה בכספי
החנייה החופשית. "לעולם לא" לחש היריב הנואש, ששם את כל יהבו
(או מה שנותר מיהבו) על דרך הים, בתקווה שכעת האיטלקי יקבל 6
ויהיה חייב לו 900 דולר שיספיקו למס-מותרות ולבייגלה חם ביציאה
מהאולם. האיטלקי נישק את הקוביות, העבירן מתחת לבית-שחיו, קרא
"אוונטה!" וגילגל.

יצא 5 וחצי. הקוביות שברו את מחסום המרחב והראו על חמש וחצי,
לא פחות ולא יותר. הקרע שיצרו בהמשכיות העלילה ינק לתוכו את
הלוח ואת הכלים (ספינה לאיטלקי, אצבעון לצ'יליאני), חוקי
ההסתברות יצאו לפנסיה והחלה מהומה רבתי באולם רחב-הידיים.
מטאפורות שלמות השתבשו, צירופי מילים נשברו, צופים החלו לקפוץ
בהמוניהם לרצפת הניאון הקרה והמנוקרת ביללות "תמות נפשי בנחת
נשמעים!", האיטלקי החל לדבר בסינית על ילדותו בארץ לפלנד
והשופט קפץ על השולחן וסיפר למה הוא מעולם לא אהב סרטים עם
התחלה עצוב. אולם החתונות עלה בלהבות וגשם של חתולים שחורים
וסלט טונה ירד מן השמיים באוושת פופקורן. ורק ילד אחד ביציע
תהה למה הקוביות לא יכלו פשוט לצאת 11 וזהו. ילד אחר תהה מה
עושה שופט במשחק מונופול.

ואנחנו? אנחנו תקועים בבית הכלא של החיים. לא עוברים ב"התחל
כאן", לא מקבלים 200 דולר.