דויד מן / פינה קטנה |
כשמשב הצפריר - כנשימה אחרונה,
הייתי בורח לפינת-סתר קטנה,
ישנונית, מכוסה בשמיכת אזוב.
גם לשם הם פרצו בצווחים איומים
כרתו והציתו, רמסו וניפצו,
שרפו ארזים, הכריתו כל צור.
האזוב בכה חרש באוושת העלים.
אין קודש לאלה, שסוגדים לעצמם.
נותרתי עירום מול כל העולם,
סתם עוד איש עם עיניים דומעות.
רק הטל באזוב יהיה מצבה
לזכר פינה קטנה ושלוה,
גן-עדן עלי אדמות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|