נקרעת בין קיצוניות אחת לאחרת,
מצטערת על כל אפשרות שבוחרת.
אין לי סיפוק משום דבר שעשיתי,
תמיד רואה רק איפה טעיתי.

יש המון דברים לעשות בעולם,
ואני רוצה לעשות את כולם.
ולא רוצה לחכות למחר,
לעשות כבר היום לפני שיהיה מאוחר.

כמו להטוטן, שמקפיץ עשרות כדורים בידיים,
ובפיו לפיד בוער כשהוא רוכב על אופניים.

מסתכלת במפה של החיים,
ורואה הרבה דרכים וחיצים,
ובראש לי יש תוכניות, מצטלבות וסותרות,
ו"מה יקרה אם", יש יותר מדי ברירות.

אני שונאת לעשות החלטות,
בסוף הן תמיד מכזיבות.
הלוואי שהכל היה ידוע מראש,
בחירה בטוחה, ואין ממה לחשוש.