איילון צפון

פקק תנועה קטן, בין קיבוץ גלויות ללה-גרדייה, קטן ומציק. אני
בדרך אלייך, את משהו חדש, משהו שונה, שבירת שיגרה, תובנה חדשה.
אני בדרך אלייך, נוסע בטרנטה שלי. רק צריך לעבור את לה גרדייה
ונצא מהפקק, ואז, אז אף אחד כבר לא יוכל לעצור אותנו. תמיד הכל
נראה לך יפה כל כך, נפלא, מרתק, מרגש, חוויה מלמדת, חוויה
מתקנת, סגירת מעגל, תרומה לאנושות, או לפחות ניתן להבנה. לך יש
את הבורג שחסר במערכת של החיים שלי, את התרופה למחלה המוזרה
שלי, את החלק החסר בפאזל שלי. אז אני שמח, זכותי. והנה אני
עובר את לה גרדייה והתנועה מתחילה לזרום, אז אני עוד יותר שמח,
זכותי. כשהתנועה זורמת באיילון צפון בדרך אלייך, זאת ההרגשה
הכי טובה שאפשר להרגיש, אופוריה מטורפת, אצלי ואצלך. את מיוחדת
כל כך, ויפה, וזורמת, ומבינה. והנה עזריאלי כבר באופק, ואת
טובה במיטה. וכשאת מחייכת חיוך קטן ומסתכלת ככה למעלה באלכסון,
עם הריח המושלם שלך והמבט הנוצץ, אני פשוט יודע שזה נכון, וכל
ספק שיש לי, וכל נתיב שאני צריך לעבור, ישר נשכח, נעלם בשנייה,
אני יודע שאני רוצה אותך. מחלף ההלכה. אני אוהב אותך, רק עכשיו
אני יכול להגיד את זה, אני בעייתי, אבל העיקר שאמרתי, ואני
מתכוון לזה, גם אם אתמול לא חשבתי ככה, וגם אם מחר אני אשנה את
דעתי, אני יודע שעכשיו, במחלף ההלכה, אני אוהב אותך. שוכב לידך
במיטה ויודע, ואף אחד לא יתווכח, זו לא טעות, לא אובססיה, לא
נטייה פרוידיאנית לפתח רגשות, זה גם לא נסיון לשפר את העולם,
או לגרום לך להרגיש יותר טוב, זו האמת, זה המצב, זה מה שנכון
לעכשיו. והתנועה מתקדמת, קצת מהר מדי, אבל אין שוטרים בשעות
כאלה. מחלף רוקח, האוניברסיטה, חייבים לעבור נתיב, כי הנתיב
הימני נכנס לתל-אביב, והחור בקונדום, החור בהגיון, החור
במושלמות, החור בתכנית, הוא לא ישבור אותנו. אנחנו לא מפחדים,
אנחנו נלחמים. גלולה, ועוד אחת, וזהו. שרגא כבר לא בועט. רק
אני ואת עכשיו, שרגא מת. ק"קל, ואת רוצה להפרד, לא באמת, אני
יודע. איתי, מותק, לא משחקים משחקים, תזכרי את זה בקרוב כשיהיו
שינויים, אני שותק ושותק ויודע הכל, מתחילת איילון אני רושם
רשימות, מים שקטים חודרים עמוק ואת עשית טעות חמורה. ואני
יודע, כי את צפויה, עוד לפני מחלף גלילות את תרוצי אליי בחזרה.
אפשר עוד לראות את מחלף קק"ל בראי ואת כבר שוב איתי. אני אוהב
אותך, כי אהבתי מקודם ומה כבר השתנה? מחלף גלילות. זמן טוב
לספקות, זמן טוב למחשבות. זה מתחיל להפחיד קצת, אותי, לא אותך,
את לא יודעת, עדיין באופוריה, מנסה להדחיק. אולי את אוהבת
אותי, אולי לא. מה שאומרים זה לא מה שחושבים. אולי אהבת אותי
לאורך הכביש ואולי אף פעם לא. מה זה משנה? אהבה זה כלום, עכשיו
זה כלום בכל מקרה. אני שותק ושותק על פני מחלף הרצליה, וממשיך
ושותק עד שאני חייב לעשות את מה שאני מאמין בו. להיות הוגן
אלייך ואליי, ליישר את הקו, לעגל את העולם, לסדר את הבלגאן,
להאיר את החשיכה, להתעורר מהחלום.
סוף הדרך המהירה.


איילון דרום

שום דבר לא קדוש בעינייך? שום דבר לא יפה וטהור? העבר נמס לך
בעיניים כמו השלג של השנה שעברה? לא אכפת לך מכלום? עליי לא
פועלים משחקי אדישות, אני לא משחק משחקים, אני לא הולך וחוזר.
לאורך כל איילון צפון דיברת כמו אישה בת 40 ועכשיו, עכשיו אני
רואה צבי הנינג'ה ואני יותר בוגר מימך, וכך יהיה גם אם אני
אשחק עם מוצצים, אצייר על הקירות, אינק מהפטמות של אמא שלי,
אתעלם מהעולם, אמשוך לך בצמות, אקפוץ לך על המיטות. אהבתי
אותך, לפחות ברגע מסוים. ואת לא מאמינה לי? זאת המטרה שלך
עכשיו? לנעוץ בי חצים? לירות בי קליעים? להפציץ אותי עם
מטוסים? לירוק עליי מלמעלה? לצחוק עליי כשאני גוסס? זה הכל כל
כך בנאלי בשבילך. מחלף קק"ל המוכר אבל מהכיוון השני עכשיו.
ועכשיו אני יודע, עכשיו אני נזכר, שאני מכיר אותך כל כך טוב,
שאת נשברת מתחת לאדישות, שאת גוססת מתחת לתלבושות המפוארות,
שאת מתחננת לעזרה מתחת לפרצוף היפהפה. אני מצטער. אני כל כך
מצטער, אני לא רציתי שזה יקרה. רק רציתי ליישר את הקו, רק
רציתי שהכל יהיה נכון. אני מצטער. את כל כך מיוחדת, זה לא מגיע
לך, את יצור מושלם של העולם, ואת זוהרת לי בחיים באור כל כך
יפה. רוקח. הספר שנתת לי, הספר שלך אצלי, את רוצה אותו? בואי
וקחי. את רוצה את הספר עכשיו, את רוצה אותו מייד, את רוצה שאני
אשלח לך אותו? אין בעיה. אני אשלח, לא בסתם דואר, בדואר רשום,
בשליח עד הבית, ברכב ממוגן, במסוק, במטוס! ולא ספר אחד, מאות,
אלפים! מיליונים! מטוסים יפציצו את הבית שלך במיליוני ספרים
שיפלו מהשמיים, כל הרצליה פיתוח תתמלא בספרים שלך! את תשני עם
ספרים, תאכלי ספרים, תשתי ספרים, תלכי לשרותים עם ספרים! תקראי
שניים ביחד או שלושה, או מאה, או מיליון! וכולם אותו ספר, כולם
אותו הדבר. קחי! קחי כבר את הספר שלך. ילדותי? זה אני. זו גם
את, אל תתנשאי. והנה עזריאלי מהצד השני, ואני מתגעגע כל כך,
והכביש חשוך. מה אני עושה בלעדייך? איפה את עכשיו? איפה הילדה
שאהבתי כל כך? עם החיוך המתוק והמבט הנוצץ, איפה? איפה את
עכשיו? היית מורת הדרך שלי בחיים, ועכשיו, עכשיו אני אבוד, כמו
עכבר במבוך, כמו איש בארץ זרה, כמו מילה במילון, כמו סיפור בלי
סוף. לה-גרדייה, זמן טוב לשיפור עצמי, זמן טוב לנסות להתמודד,
עד קיבוץ גלויות אני חייב להשתקם, לקחת את עצמי בידיים,
ולהמשיך עם הכביש, להמשיך דרומה. ובינתיים אני מנסה, מתגעגע
קצת אבל ממשיך, בינתיים אני מסתדר. קשה קצת לפעמים, קשה פה
לבד, אבל הכל יהיה בסדר, התנועה באיילון - זורמת.