אם הייתי יכול הייתי עוצר. פשוט עוצר, לא הייתי מסתכל קדימה
ואחורה , ולא למטה ולמעלה ולא לצדדים. ובתוך כל הריק הזה הייתי
מוצא הכל , הייתי מוצא זמן אינסופי, הייתי מוצא רגש, הבנה,
ואפילו סליחה. הייתי נשאר שם כמה שיותר, אולי אפילו לנצח,
הייתי נשאר לנצח בתוך החמימות של הוודאות הזאת, של העצירה.

אם הייתי יכול הייתי עוצר. פשוט עוצר, הייתי מסתכל קדימה
ואחורה, הייתי מסתכל גם למעלה ולמטה,ולצדדים. ובתוך כל היש הזה
הייתי מוצא את החסר, הייתי מוצא שנאה, וקנאה, הייתי מוצא רגשות
מודחקים, ופחד מכישלון, הייתי נשאר שם כמה שפחות, אבל אולי
אפילו לנצח, הייתי נשאר לנצח בתוך הקרירות של התודעה הזאת,
מנסה לרפא את עצמי בתוך האי וודאות הזאת, של העצירה.

ופתאום, באור של השחר, אני מבין שאין הבדל, ושאני עומד במקום
כבר הרבה זמן. לא יודע, ולא בטוח, העצירה שלי זו התנועה,
התנועה- העצירה, שם לעצמי רגל ומנסה לקפוץ מעליה. היום ניצחתי
ומחר אפסיד.